| 7/2007
שנה לחטיפת אהוד גולדווסר, אלדד רגב וקצת יותר גלעד שליט
רוח צה"ל.
כל מי שחייל, כנראה מכיר את זה טוב
כל מי שלא...טוב שיכיר
לפניכם הערכים שכל לוחם לוקח איתו לקרב.
דבקות במשימה וחתירה לניצחון - החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש.
אחריות - החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על בטחון המדינה, אזרחיה ותושביה. החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו, כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו.
אמינות - החייל יציג דברים כהווייתם, בשלמות ובדייקנות, בתכנון, בביצוע ובדיווח, ויפעל כך שרעיו ומפקדיו יוכלו לסמוך עליו בביצוע המשימות.
דוגמה אישית - החייל ינהג עפ"י הנדרש ממנו, ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה.
חיי אדם - החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם. בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה.
טוהר הנשק - החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם.
מקצועיות - החייל ישאף לרכוש את הידע המקצועי ואת המיומנות הנדרשים לביצוע תפקידו, ויישמם תוך חתירה לשיפור מתמיד של ההישגים האישיים והיחידתיים.
משמעת - החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו על פי הפקודות ועל פי רוחן. החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי חוקיות בעליל.
רעות - החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש.
שליחות - החייל יראה בשירותו הצבאי שליחות: יהיה נכון לתרום כל שביכולתו להגנת המדינה, אזרחיה ותושביה. זאת בהיותו נציג של צה"ל הפועל מתוקף ובמסגרת הסמכויות שניתנו לו עפ"י פקודות הצבא.
כמו שכנראה שמתם לב, הדגשתי את שני הערכים החשובים ביותר (כל אחד ודעתו)
מיטב בנינו, ילדים בני גילנו, נתנו את חייהם למען הגנה על המדינה.
גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב וחבריהם לרגעי ההיתקלות, נתנו את כל כולם למדינה
הציבו את עצמם בגבולות המדינה, במטרה לשמור עלינו
אם אנחנו כחיילים מתחייבים למדינה, כגון שבועה ורוח צה"ל, נותנים את כל כולנו, ולוחמינו הבכירים אף נותנים את חייהם, למה המדינה נעלמת כשאנחנו צריכים אותה? למה המדינה לא יכולה להתחייב אלינו?
כבר שנה שהחטופים שלנו נמצאים בעומק מדינת אוייב, אלוהים יודע אם חיים או מתים או באיזה מצב בריאותי, והאדישות מסרבת להחזיר אותם הביתה
אני יושבת וחושבת מה יקרה אם אני אחטף, למרות שהסיכוי לכך הוא בערך אפסי, או מה יקרה אם אחד מחבריי, ממי שאני מכירה, ייחטף ואנחנו נאכל את עצמנו בשאלה מה איתו איפה הוא
מהמעט שאפשר לעשות כדי לתגמל אותם, החטופים, ועשרות ההרוגים מהמלחמה, ואלפי הפצועים, זה להראות שכן אכפת לנו.
כן, תשבו עכשיו, ותחשבו שבזמן שאתם במחשב, בחוץ, בבית, במסיבה, אנערף, ונהנים לכם, יש לנו חברים שם מעבר לגבול, במקרה הטוב, כבולים חבולים ומעונים. במקרה הרע - מתים.
אל תהיו אדישים.
www.banim.org
חזרתי ב1 בלילה הביתה....שוב...מהצבא
שנה לחטיפה. הכוננות עלתה, היה עוצר יציאות
מקווה שלמישהו אכפת מכל החיילים שלא רואים בית ושומרים על כולם שם בצפון
עוד לילה לבן...
תפיצו כמה שיותר שאולי תעלה המודעות למצב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מעיייין