כשלפרה ירוקה עם נקודות ורודות יש פיצול אישיות- זה ארוע ששווה לתעד...
|
| 5/2013
עשרה דברים שלא ידעתי על עצמי
- אני ספונטנית.
הו כמה שאני ספונטנית- ברגע שמוציאים את העבודה מהמשוואה. השעבוד המתמשך הזה גרם לטבע שלי להסתוות מאחורי וורקהוליות מדומה. הריגוש מאחורי החלטה פזיזה, נסיעה לא מתכוננת-מאורגנת-מדוגמת, הפתעה של מעבר לפינה- כל הדברים האלו נמקים להם מאחורי סידורי עבודה ומשמרות לילה.
- אני לא אוהבת לאכול.
אבל אני כל כך כל כך כל כך אוהבת אוכל. זה לא עניין של הפרעות אכילה ומה מותר ומה אסור. מותר הכל והכל טעים- אבל הכרחי כמו תחביב כיפי ולא כמו כורח קיומי. אני לא אוהבת את הפיגור השכלי והכבדות שנלוות לארוחה דשנה ועם זאת כל הריחות והמגוון והטעמים שמציעים לנו החיים המודרנים זו אחת מהאהבות הכי גדולות שלי. הממ.
- אני אדם של אנשים.
למרות שאני טוענת בפה מלא שאני מיזנתרופית מרושעת ושכל חודש של מלצרות רק הופך אותי ליותר מפלצת- אני אוהבת אנשים, בהנתן מצב הרוח המתאים. אני אוהבת את הייחוד והמוזרות, את השיחה והבנאליות, את קריאת המחשבות אל מול חבר קרוב או אדם זר.
- אני הבת של אמא שלי.
למרות כל הסרטים שאני אוכלת וכל הסיפורים שלא מתחברים וכל דיבורי האימוץ וכל אכילת הסרטים- אני, לטוב ולרע, גרסה של אמא שלי. פחדנית ואמיצה וקשוחה ורכיכה קטנה ללא שום עמוד שדרה. בין אם אנחנו חולקות את אותם גנים לפרקינסון ובעיות ראייה, או לא, אני ההמשך שלה.
- אני רוצה להיות רופאה.
אבל אני לא רוצה. או לא רוצה להודות בזה. או לא רוצה- אבל לא רואה את עצמי רוצה לעשות משהו אחר.
- אני אהייה אמא וזו אחת הוודאיות היחידות שאני יודעת לגבי העתיד שלי. זוגיות לא רשומה לי בקלפים או אולי אפילו בגנים, אבל כל האסטרוגן הזה מזכיר לי את הביולוגיה שאין לברוח ממנה.
זה נהייה אופנתי, לברוח מזה- לומר שאני לא חייבת להביא ילדים, לומר שאני משוחררת מעול ההורמונים: אבל אני לא. אני אהיה אמא, אני אהייה טובה בזה ואולי מאותו הרגע, אני חוששת לומר, אני לא אצטרך יותר שום דבר.
- אני לבד ואני לא יודעת את הדרך חזרה. כלומר... אני מוקפת באנשים נפלאים ואני לא בטוחה אם הלבד הזה הוא משהו שהחברה אומרת לי שאני או תחושה פנימית, בכל מקרה- אני לא יודעת את הדרך בין נקודה א', שבה אני נמצאת "לבד", לנקודה ב' החמקמקה של הביחד. אני לא בטוחה אם אני קודם צריכה להבין או קודם צריכה לפענח את הדרך: אבל שניהם בהחלט צריכים להיות ברשימת המטלות שלי יחד עם ללמוד ספרדית ולעשות קורס צלילה.
- אני לא אציל את העולם- לא פרסי נובל, לא גילויים מהפכניים. אני אהייה... אדם, מני רבים, שייזכר עד שיישכח (וזה לטוב ולרע)
- אני אדם קשה. וזו המילה, לא "כלבה" או "סנובית" כמו שקראו לי אינספור פעמים. הגילוי הזה גורם לי להיות עוד יותר אסירת תודה לקומץ (הלא כל כך זעום של) האנשים שבוחרים להיות בחיים שלי.
מסתבר שאני אובייקטיבית מדי, וביקורתית. ושאי אפשר לנצח איתי בוויכוח, גם כשאני טועה.
מסתבר שגם הרגשות שלי הם נתון יבש, פריט מידע שאפשר לחלוק ולא שמים וארץ ותהומות של הוויה.
ואם ככה-
- מסתבר שאנשים נשארים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
