כן כן, אני יודעת... הרבה זמן. הרבה יותר מדי זמן.
אז מה היה לנו? חופש פסח, חזרתו של זיקוק, יום ניווט, לבטים והודאות עד להודעה חדשה.
החופש היה נורא. בהתחלה התגעגעתי אל זיקוק, מאוד, אבל ככל שחשבתי על כמה שאני לא אוהבת אותו, כך אהבתי והתגעגעתי פחות.
לא התקשרתי אליו שבוע שלם, ורק אחרי שכבר עבר יותר מדי זמן ולא יכלתי להתחמק עוד, שלחתי לו הודעה, בלי הצהרות אהבה ובלי כלום.
בלעדיו היה כל כך משעמם, אך מהשעמום הזה יצא דבר אחד נחמד. חבר חדש ומגניב, אדם שמבין אותי כל כך, בדיוק כמוני.
כרגע אני ודור במצב עתידני לשלוט יחד על העולם, כי הרי אנחנו שנינו מזלזלים בשאר האנושות, כראוי לאליטת הבריות.
החיבור בינינו נדיר ומיוחד, ובייחוד על אף היותי חריגה כל כך, מצאתי לי נפש תאומה, וגם מש"צית. :-)
בזכותו החופש היה נסבל, אך לא יכלתי לחכות לתחילת הלימודים, שם עדיין אין לי עם מי לדבר, אבל לפחות יש בני אנוש (יותר או פחות) לראות.
זיקוק נחת ביום שני בבוקר, ומטיול השל"ח של כיתתי התקשרתי להיווכח כי הוא כבר בדרך הבייתה, וכיוון שמחר יש לו מגן, לא נוכל להיפגש.
יום שלישי, הוא נסע לת"א לטקס צבאי של אחיו, ואני הייתי חייבת ללמוד קצת לספרות, ושוב לא הצלחנו לראות אחד השני.
ביום למחרת, אחרי מבחן וחזרות ליום השואה על הבוקר (להקת בית ספר), יצאנו כל הפרחים והמשצים ליום ניווט, בו הפרחים יצטרכו לנווט דרכם מנקודה את לבאות בעזרת מפה, מצפן ושאר אביזרים לא נחוצים.
הייתי בטוחה שאתנפל על זיקוק בתאווה, אך פשוט נישקתיו וחיבקתיו קצרות... להגנתי, כל שאר התלמידים היו מסביבינו, אז יש לי נסיבות מקילות.
ישבנו יחדיו באוטובוס והיה חביב. הוא סיפר לי שהבחורה שביקעה בתוליו לראשונה בקיץ האחרון הייתה גם היא בפאריס!
לפרוטוקול, היא גרה בארה"ב ולומדת בשוויץ.. אז תגידו לי שזה לא מוזר שהם נפגשו פתאום בשער הנצחון!
החלנו לנווט. בקבוצתינו היינו אני הוא ועוד כמה אנשים נחמדים וכמה שפחות.
האמת, הייתי מעדיפה להיות עם דור, בייחוד בגלל שזיקוק לא יודע כל כך לנווט והלכנו כשעה בשדה קוצים מגודר בתיל. ובתכלס סתם היה יכול להיות יותר סימפאטי עם דור...
בכל אופן, בנסיעה חזרה הוא נכנס לסטטוס בו פשוט נמאס לו ממני, והוא נעלם לו לירכתי האוטובוס. לעומתו, אני נשארתי לשוחח בהנאה עם דור, נעם הפרח ואמיר, כולם מכיתה י' דרך אגב, במקרה ושכחתי לציין.
מיד כשאני ודור (ועוד כמה אנשים לא חשובים) ירדנו מהאוטובוס, החל לרדת גשם במטחים אדירים. בזמן שכולם מסביבינו אצו להם בזעקות, שנינו הלכנו לנו לאיטנו עד התפצלות דרכינו.
חזרתי ספוגה ללא יוצא מן הכלל, אך מרוצה על אף הדאון ביחסיי עם זיקוק.
כשחזרתי הבייתה רבנו קצת, אני והוא, והחלטתי שאני אספר לו את האמת על רגשותי ואם הוא יבחר שלא להישאר, אני אשרוד.
ביום שישי, אחרי המשחק, דברנו בטלפון ופרסתי את כל הקלפים בפניו.
הוא שאל אם אני זוכרת שהוא אמר לי שהוא לא יכול להיות חבר של מישהי שלא אוהבת אותו, ואז אמר "אז כנראה אנחנו כבר לא חברים".
משהו התרוקן בי בפנים כשקלטתי מה קרה, אך עקב התנהגותי הנילוזה ושקריי אליו, לא הייתי בעמדת שכנוע, על כן פציתי מן "טוב" קטן וכאוב.
לפתע הוא גילה את גודל המעשה וניסה לעשות לי הפוך על הפוך, ושאל אם אני בטוחה זה מה שאני רוצה לעשות...
לא התווכחתי והבהרתי לו שאני לא רוצה להחליט לבד. הוא טען שהוא צריך זמן לחשוב על זה וניתקנו את השיחה.
חיפשתי את דור, התקשרתי לג'ו, שבתי בידיים ריקות.
אני ואמא דיברנו, ודברנו על העובדה שאני ריקה אמוציונאלית. בזמן האחרון אני מרגישה כאילו לא נשאר בי רגש, אני חסומה ואטומה להכל.
אני לא יודעת למה זה קורה כך, אבל חשבנו שאולי הגיע הזמן לפנות לעזרה מקצועית. לגיטימי.
יום למחרת התקשר, והחל לספר לי על מה שעשה אחרי שדברנו בטלפון, כשהלך ונפגש עם חברים וצפה בהם מעשנים להם להנאתם חומרים בלתי חוקיים.
כזה הוא, לא קובע עובדות בשטח, אלא נותן לדברים להיסכם בינינו בלי מילים.
הוא בא באותו לילה, הביא לי את המתנה שקנה לי בצרפת (כמה סבונים ומארזון גלוסים. חביב).
בהתחלה היה לי נורא להתנשק איתו, הרגשתי כל כך מזוייפת ורמאית, אבל הוא הציף אותי במחמאות (שהחלו להימאס), חזר שוב ושוב על כמה שהוא לא רצה לאבדני (שקרע אותי מבפנים)
והביע חוסר בטחון משווע בנוגע לכל הידידים שלי (שחירפן אותי לגמרי מאשם) ודברים חזרו לזרימה תקינה ;-).
הרגשתי כל כך טוב איתו, ולא רציתי שילך לעולם.
אבל הגיע השעה להיפרד, הדלקנו את האור וגיליתי את צווארי כאילו עברתי אינקוויזיציה.
עשרות סימני נשיכות ומציצות מציצים מכל עבר ואבר.
לאחר שהלך אמי באה לראות מה קנה לי. לפתע מרימה את סנטרי וזועקת: "אלה! את לא נורמאלית! איך תלכי מחר לבית הספר???"
כל הערב ניסיתי להתחמק מעייניהן החומקות של תושבי הבית, ולמחרת הלכתי לבית הספר עם צעיף, למרות החום הכבד.
ועל אף מאמציי, כולל הסוואה מאסיבית בקונסילר, אנשים הבחינו בריטושי צווארי.
בכל אופן, כעת אני צריכה למצוא מתנה ליום הולדתו מחר, ומעולם לא דנתי בסוגייה קשה מזו.
מה קונים לאדם שיש לו הכל??? (הוא עשיר בעליל, ועוד רוצה שאבוא איתו למן מסיבת קוקטייל נכה ביום בעצמאות בבוקר...)
רעיונות יתקבלו בברכה ובסגידה עד אחרית הימים.
יום מצוין לכולנו!
אלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
