אם תשאלו אותי, הוא יושב אצלי יותר מדי זמן. לאחרונה כל דבר קטן גורם לי ליפול לבכי היסטרי. אני לא מבינה למה תסמינים של דיכאון חורף מגיעים כשעדיין יש שמש בחוץ. וכשמקשרת השכבה השפילה אותי לעיניי רבים, אז נפלתי על הספסל הכחול של הדשא הגדול ולא הצלחתי להפסיק.
ועכשיו המחנך שלי מתקשר ואומרים שאולי לא רוצים להוציא אותי לפולין, והכל בגלל שאני אינדוידואליסטית מחורבנת שלא מצליחה להביא את עצמי להסתובב יום שלם עם תלבושת ביה"ס מבלי להרגיש חנוקה.
ועכשיו הם מודיעים לי, שהסיכויים של כל אחד מהמכוערים הנוראים של ח'6 לצאת למסע לפולין, גדול משלי.
"אני לא מאמינה" אני מיבבת לו בטלפון, "אני לא מאמינה שאתם שולחים ילדים שמתעללים בילדים אחרים לפולין. אבל אותי אולי לא."
והוא אומר, "חמודה, תראי לי בנאדם אחד שהרביץ ואני לא אשלח אותו לפולין"
ולכי תסבירי לו עכשיו, שאת עוד נוטרת טינה מאז, וזה לא עובר, פשוט לא עובר, זה רק מציף אותך כל פעם מחדש בגלי כעס מטורפים שמקורם בבטן וסופם על דלת הארון, עליה את חובטת. ובאמת, את כלכך רוצה להתגבר עלזה,
וללכת בבית הספר כמו בחורה חופשיה, שבאמת מאמינה כשאומרים לה "את כלכך יפה, מיצי, בחיי, פשוט יפה."
אבל את לא מצליחה להשתחרר. וזה מהדהד, כי הצבועים האלה בטח גם יקומו מוקדם בבוקר הראשון בפולין, יניחו תפילין
וירגשו איזה חתיכת צדק (לא מי יודע מה, אבל בכל זאת, צדק) שעוטף אותם ונותן להם להרגיש שהם בסדר.
והם לא, הם לא כי מעולם לא ביקשתי את הקעקוע הזה*, מעולם לא רציתי לצלק לעצמי על המצח
"חסרת בטחון"
אבל אף אחד לא שאל אותי. ובדיוק ביקשתי מאמא, בעיניים דומעות, "הלוואי, הלוואי ופעם אחת בכל החיים שלי, תהיי בצד שלי."
אבל זה כמו אז, בחדר של הפסיכולוג שאמר שאני מבקשת שיקללו אותי בכיתה, שזה משהו שאני מקרינה ומביאה על עצמי.
וכולם הנהנו ואני לא הבנתי מה אני עושה לא בסדר. ואני ממש רואה את זה עכשיו,
איך הם ירקו לי בפנים, זרקו אותי במדרגות, קיללו אותי עד שלא נשאר בי שומדבר טוב. ועכשיו, עד שבניתי את עצמי מחדש, זה עדיין לא מספיק. אני עדיין מרגישה חצי. או רבע. או שליש. או לא יודעת מה. וזה לא משנה מתולתל או חלק או ירוק חום או כחול.
ומה זה קשור בכלל לזה שמאיימים לא לשלוח אותי לפולין?
(לפחות יש לי את מקסי, טוני, וכריס. לפעמים נדמה לי שהם היחידים בעולם שמבינים.)
*בהשראת שיחה עם יובל. בחיי, הבחורה הזאת לא מפסיקה להדהים אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
