כוכבים ופרברים

ניסיתי לספור טיפות ציאניד ששטפו לכולנו את העיניים.

התעוורנו מבלי להבחין בכך.

הרמת את השפורפרת בכדי להודיע לי סוף סוף שאתה מתחרט

אבל קווי הטלפון כשלו וכל מה ששמעתי היה

שמיניות של הברות שפעם ייחלתי להן

והיום ניצבות אלפי שנות אור ממני.

תחושת היובש בגרון הזאת היא חוצה גבולות, נשבעת.

היה נדמה לרגע ששום דלי לא יוכל להכיל את טיפות ההבנה

שהחלו לחדור לתוך התודעה שלנו.

אז בבקשה

אל תצטער, לפחות לא בקול,

כי המחשבה הזאת רק עושה לי יותר להבין כמה לא משנה כמה זמן יעבור,

אני אמשיך להשוות אליך, ובאמת

זאת לא אשמתך שהיית כזה מדהים

אבל כבר הספדתי את הרגשות האלה מליון פעמים. ועייפתי,

עייפתי מלראות את פניך בעיניו של כל זכר שנכנס ויוצא מחיי.

אף אחד לא משתוהה אליך. גם לא כמעט.

אבל בבקשה,

אני מתחננת שלא תודה שאתה מתחרט.

נדמה לי שעדיף לנו ככה.