כוכבים ופרברים

עוד חמש שעות אני צריכה לקום לחזרות,

כבר בניתי את התסריט אלף פעם בראש שלי.

אני חוזרת בי.

את כל התקופה שאני נוטה לפאר לאחרונה בגלל הנסיבות שנאתי.

הייתי בדיכאון אימים. בכל פעם שהתקשרתי הוא התחמק. בקושי באמת חיבק ובטח שלא

אהב מקרוב. אולי מרחוק. אבל זה לא מספיק.

שנה הבאה אני אתגורר ברחוב טרומפלדור, שהוא גובל עם הטיילת וגובל עם גן מאיר

ובבת אחת אני אשתחרר מכל הדברים שכובלים אותי לכאן. אני אחייך באמת.

אני אכתוב על סיפורים אמיתיים. אני אשתכר. אני אתגעגע.

בחיי שאשתגע.

(כמעט ושכחתי מה זה פרפרים טובים.

ומה זה בוץ עמוק מאוד.)