כוכבים ופרברים

הוא נשען על הקיר בעצבות,

שטפי דם מהולים בגליצרין

מתאדים על ברכיו

מפני שהתחנן פעם אחת יותר מדי

לאהבה.

ככה זה עיר;

התחננות מתמשכת לאהבה

התחושה שעוד רגע זה יבוא

ותמיד ויתור על הסף.

וככה גם הוא עושה

תמיד נשען,

אבל לא יותר מדי.

תמיד כותב עם סוף

פתוח

(דמיינו כאן סוף פתוח.)