כוכבים ופרברים

בבית קפה לבחירתך

(כנראה שבתל אביב כי הפרברים חונקים אותך)

נשב ונצחצח את המילים שפעם צפו בינינו והיום

מתרסקות אחת אל תוך השנייה.

אתה תלטף לי את פרקי האצבעות,

אני לא אסוג עם ידיי,

לא אטיח בך את זה ש

היית הזיון הכי מחורבן בעולם

והאוהב הכי גרוע ומרוחק שנתקלתי בו

ואתה לא תגיד שאני ילדה קטנה וגם לא שגדלתי

וגם לא שאתה מתגעגע.

כמה בוגרים נראה. אני אנעל עקבים ואתה תשלוף סיגריה

נדבר על דברים תפלים עד שאשכנע אותך להגיע לעיקר

אתה תגיד

כן, אהבתי, יותר ממה שידעתי שאני מסוגל

אני אגיד

לא נהגת להראות את זה. אני לא יודעת אם דפקת אותי יותר ממה שהצלת אותי

או להפך. שכן, באותה תקופה היית הגיבור הפרטי שלי ואני הייתי מרי-ג'יין

ובסוף אולי יצאתי יותר מצולקת מאשר אם לא הייתי בחברתך כלל.

בכל אופן, בסוף השיחה הזאת לא נגיע לשום פתרון, אבל

נהיה מאוד מנומסים, תתן לי נשיקה על הלחי שתהיה

קצת קרובה מדי לפה לטעמי אבל בסדר,

מחוץ לבית קפה אתה תפנה ימינה ואני שמאלה עם משקפי שמש

זה יהיה כמו עקיצת דבורה כששמים עליה דבש.

אני רוצה כבר לאהוב מישהו שהוא לא כמוך וגם לאהוב אותו יותר משאהבתי אותך.

אח. את טובה בזה.

-טובה במה?

בלגרום לי לפתוח את הפה.