כוכבים ופרברים

העיר הזאת מלאה בחתולי זבל

(גם אתה קצת ככה

קצת חתול

הרבה זבל).

צחקת (כי קראו לי מיצי)

ונעצת

את ציפורנייך במותניי

הרגשתי מוגנת ופצועה

מכוערת ויפה.

ואתה חתול זבל,

לא שייך לאף אחת -ובטח לא לי

וכשקוראים לך אתה לא בא

להפך, אתה בורח לכיוון השני.

אתה מושך אליך רק כדי לטרוף

ובורח כי אתה יודע שאני ארדוף.

ואני לא של אף אחד,

בטח לא שלך,

למרות שכבלתי את עצמי אליך במו ידיי

כי יכולתי בלעדייך

כל עוד לא יכולת בלעדיי.

ואנחנו כל כך דומים, מֶרַצים,

בורחים ורצים

לא ממהרים להתמקם

דוחפים את עצמינו לאחרים כדי להתחמם.

שנינו מנסים תמיד לתפוס את קצה החבל

ושנינו חתולים

אבל אתה

זבל.