כוכבים ופרברים

יש שני שירים עם אותו השם שמתאימים בדיוק לסיטואציה.

היום עמדתי מול הארון והסתכלתי על השמלה השחורה עם הפרחים והנקודות ששיינר קנה לי לפני המחווה לבוב דילן כשאמרתי לו, "שיינר, אני לא מרגישה יפה מספיק היום" אז הוא קנה לי שמלה בפול אנד בר. אחר כך לבשתי את אותה השמלה בוודסרוק ולבשתי אותה בפעם השלישית בחורשת הירח כשניל נישק אותי בפעם הראשונה. 

הסתכלתי על הארון ונגעתי בבד השמלה וחשבתי על זה שלא לבשתי אותה מאז הפעם ההיא, ויש לי סביבה עכשיו איזה טאבו.

לכן בחרתי דווקא בה להערב ואני עדיין מרגישה קצת מוזר לגבי זה. 

גם ברוטשילד לא הייתי מאז שישבנו על הסלע ונתנו לידיים לדבר עבורנו. מאז דרכו שם ביליון כפות רגליים וסוליות אחרות והוקמו מאות אוהלים ועדיין הדבר היחיד שאני חושבת עליו כשאני חושבת על כיכר הבימה זה ששם קו 63 אמר לנו לרדת והופתענו מכמות האנשים שהגיעו. הדבר הבא שקרה זה שהוא פגש חבר שלו מהקורס והציג אותי ואיזו מישהי דיי התחילה אותו והוא פשוט ייבש אותה באופן שחימם לי את האגו. 

הדברים מתגלגלים קצת מוזר. אנחנומדברים באותה צורה אבל קצת אחרת והוא אומר

"אבל עמית, לא נטשתי אותך" 

ופעם הטלפון היה אמצעי התקשורת הטוב ביותר ופתאום אנחנו לא מבינים אחד את השני והוא חושב שאני נזקקת

ואני חושבת שהוא שמוק והוא מתנצל ואני מקבלת וחוזר חלילה

אני מתקשרת והוא שולח, "אני אתקשר מאוחר יותר" 

והוא לא מתקשר, אבל לפחות הוא אומר. 

וענבר אומרת שנעשיתי כבויה קצת אבל האמת היא שאני סתם דיי עייפה ולא משלימה שעות שינה כי זה נדיר שיש לי זמן לעצמי. יום שבת זה ה24 שעות היחידות שבאמת יש לי לעצמי וחלקן יוקדשו לנסיעה לירושלים וחלקן ללשבת עם חברים.

וזה משונה קצת להרגיש שטוב לי בצבא ושאין לי כוח לשבת בבית. כי כשאני בבית צריך להיפגש עם אנשים ואני מאד אוהבת אותם אבל גם קצת בא לי לשבת ולראות יס 1 עד שהעיניים שלי יגרדו ולהירדם ככה, כמו יקיציה טבעית בריוואינד, הרדמות נקייה ממחשבות. אני רוצה קצת לנוח.

וקורים גם מלא דברים טובים אבל. נגיד הספר שערן הביא לי את היום את כל הדפים שלו ויתעורר לחיים. 

והבחור מהחדר אוכל שמחייך בגוונים של ירוק כהה שכזה עוד לא היה לי. 

ומוסיקה עושה לי טוב.

נתראה ברוטשילד.

(אגב, המפקצ שלי מושלם לאללה)