כוכבים ופרברים

לפני ההופעה אתמול עשיתי סדר בחדר ומצאתי איזה פיסת דף שכתבתי עליה קצת לפני ש

העולם נעמד על טילו.

כתבתי:

"בכל זאת הבטנו זה בזה בקמצוץ של זיכרון

כמו שניים שרואים אחד את השני היטב.

לומר כולם שיכורים זה 

כמו לומר

אף אחד לא שיכור

והנה אנחנו שוב מניחים זה על זה ידיים ואני רוצה להיות

מגניבה ככה.

נגה אומרת,

כולנו אוהבים אותך 

ואורי זה שם של אפס מאופס ששר יפה.

אני יודעת איך לומר

תאהבו אותי

בין השורות של כל המילים הבלויות של

בנות שחיבקו אותך  לפניי

ודברים מתגמדים נוכח 

עיניים כחולות ומילים יפות אז

הרי לך, זה כל מה שאני יודעת לעשות."

מאז עברו לילות ומחר מתחיל חודש חדש של שנה יהודית חדשה

ואני עדיין נאנחת עם שמות מסויימים ומכבה מזגנים אבל

הדברים מתחילים להסתדר ואפשר גם לבד.

-

כשהגשם מנקה את הנקבוביות שלנו שבדרך כלל ספוגות בזעה ואולי כמה חרטות שצבועות בורוד

אני יכולה להביט בך לעומק ולראות קמצוץ של האדם שפעם ראה בי איזה שברון של זכוכית של יופי 

זה שהניח עלי ידיים על המותניים וטייל.

ובאותה נשימה אני נושפת החוצה ושוברת את כל כללי המשחק ומאלצת אותך להביט בי ולומר את המילים

תאמר אותן

ואני בינתיים אהנהן ואמחה דמעות ואגיד שזה הכל בגלל ג'ף באקלי.

הוא הרי אמר

"i know it's over, and it never really began, but in my heart it was so real@

והוא לחלוטין התכוון אל

ינו.

-

מחר אני מופיעה בפלורנטין וזה דיי מגניב.