כוכבים ופרברים

"אמונה ואהבה הולכות ביחד," היא אמרה. "תאהב אותי ותאמין בי, משולבים, יד ביד, לאורך כל ההיסטוריה."

הוא הושיט את ידיו לפנים, עצבני מעט.

"זו תחושה מעניינת," היא אמרה, "השנייה שלפני. אף פעם לא יצא לי לסמוך על מישהו."

"פשוט תיפלי לאחר כבר," הוא אמר, "אני אתפוס אותך"

"אף פעם לא הייתה לי סיבה לסמוך על מישהו. כולם היו אלה שסמכו עליי. הם צריכים אותי, לא אני אותם. ופתאום עכשיו אני מבינה שיש מישהו שאני צריכה להאמין בו, שלא יפגע בי."

"אמ," הא אמר, "אני חושב שא לוקחת את זה לכיוון הלא נכון. אנחנו מדברים על אמון כאן, לא על לפגוע. אני בחיים לא אפגע בך. מחשבה חיובית, טוב?"

"כן, כן, אני יודעת. אבל זה בעצם מה שנותן לאמון את הכוח שלו, לא? שאתה יכול לפגוע בי?"

"כן.. כן.. יכול להיות."

היא צחקה. "זה פשוט נפלא."

"נפלא?"

"לא פלא שאנשים עושים את התרגיל הזה. אתה לא יכול להיקשר למישהו שלא יכול לפגוע בך. זה היופי."

-"מצרפי המקרים" מאת יואב בלום.

(ללמוד להרגיש שיש לי את הכלים המתאימים כדי לשבור למישהו את הלב)