כוכבים ופרברים

אחרי כל כך הרבה גישושים לכיוון ו

הרבה התקפי חרדה

ודמעות 

ובכי

וכאבי ביצים לאומללים שחשבו שיזכו בי.

לא צייצו בחוץ ציפורים,

ברקע התנגנו יצירות של שופן בגרסא של פסנתרן מיומן

לאוויר היה ריח של זיעה וסיגריות. 

היה דחוס אבל גם מלא מקום.

לצוואר שלו היה טעם לוואי של אפטרשייב שניסה לרדת במקלחת אבל התעקש להשאיר עקבות.

הרגשתי שהגוף שלי יפה, ומתאים בדיוק בגודלו ובמימדיו

והוא הביט בי בעיניים גדולות וחומות והתפלא

כאילו לא מבין איך הוא השיג אותי בכלל

כאילו אני הכי מוצלחת בעולם.

הוא אמר שאני יפה. הסמקתי אבל גם ככה הייתי אדומה.

באותו הערב היינו מאוהבים.

רק לקצת.

בדיוק במידה שהספיקה לזה שהוא יקבל את התענוג המפוקפק של 

להיות הראשון שלי.

אבל אהבתי את זה.

ואהבתי אותו.

שמענו שופן ועשינו היסטוריה.

השיר פתח לי דלת של מרתף

ונפלתי לתוכו.