כוכבים ופרברים

רוצה רק להתקשר אליך ולבכות

ואני רוצה כבר לדעת ולהפסיק לטעות

ורוצה לצעוק לך "אני אוהבת אותך! אוהבת!"

ואני רוצה להפסיק להיות כל כך נעלבת.

ונלהבת.

לו יכולתי, ללא פחד, הייתי צורחת הכל. את כל מה שיושב לי בפנים.

אם ידעתי בכלל מה יושב לי בפנים. אם הייתי מבינה את עצמי- אולי הייתי מצליחה להבין אותך.

או להצליח לכבוש אותך. או לנטוש אותך.

אבל להבין מה אני רוצה. כאב חד של נסיון כושל להבנה עצמית.

דמעת חומצה שורפת זולגת על לחי ומתערבבת עם הדם המר שמתייבש לי על השפתיים.

אתה אוהב לראות אותי ככה?

הלוואי ואתפוצץ מכאב. הלוואי ואתפתל ללא מעצורים ואף אחד לא יצליח להשתיק את הצחוק המטורף שיזעק מפי ויספר את הכאב שמתחולל בתוכי. הלוואי ורק ארגיש משהו. הלוואי ותבחין בזה, הלוואי ותבחין בי ולא ראה דרכי כמו בכל יום בביה"ס.