כוכבים ופרברים

כשדורכים על קוצים, היא אומרת, צריך לחייך- לא נופלים כשנוגעים בשמיים. אם אני צוחקת זה בגלל שהיא אולי מרגישה.

אני עוצמת עיניים, ורואה מולי אותך- גלזמן. יש לך עיניים ירוקות כחולות ושיער חום קש והמון נמשים קטנים. אתה מעשן פעם בשבוע, רק כשהסיגריה הזאת ממש ממש מתאימה. אתה אוהב להתפרע, ושותה מדי פעם (רק בשביל התחושה, ולא עד הקאות) ויש לך חיוך מקסים שמראה שיניים לבנות וישרות. אתה הכי אוהב לאכול שוקולד, ולרוץ על החוף, ולכתוב בשביל המגירה (ולפעמים בשבילי). ויש לך גיטרה קלאסית, מהאלה שטיילו בכל מקום איתך, ואתה לא רוצה להחליף אותה בעד חשלמית כי הכי טוב לך זה הכי פשוט. יש לך גם סווטשרט פליז בצבע ירוק זית שתמיד תקוע לך עמוק בתיק למקרה שיהיה לך (או לי) קר. אתה אוהב לבנות אוהלים, ואתה ספונטני עד אבדן חושים, וכשקר לך אתה משפשף בידיים שלך ומוציא אדי קור שאני אוהבת לשאוף.

אני רואה את עצמי מתרפקת איתך על החוף, בזמן שאתה מחייך אליי ומדבר על דברים ברומו של עולם, כמו שאתה עושה רק כשמגיעה שעה מסוימת בלילה ואנחנו מתרפקים על החוף. המדורה מאוד רחוקה מאיתנו, וגם החברים שלנו, ומבחינתי זה בסדר גמור (וגם מבחינתך.) אני בולעת בשקיקה כל מילה קצרה או ארוכה שיוצאת מהפה שלך, ואני נבלעת לתוכך אבל לשם שינוי אני לא טובעת בים מילים. אתה לא מבין עד כמה אני מתרגשת שאני מסוגלת סוף סוף לדבר איתך בלי לטבוע.

גלז, אני קוראת לך בקיצור, גלז שלי. ואתה קורא לי בכל פעם בשם אחר, ולא אכפת לי בכלל כי רק הקול שלך ישר גורם לי להסתובב ולחפש.

ביפ ביפ.

סמס.

"בואי."

נמען: מיצי. שולח: גלז.

ואני מחייכת את החיוך הכי הכי רחב בכל העולם (עד שמתחילות לכאוב לי הלחיים, אבל האושר הזה מכפר על זה.) ואני יודעת בדיוק מה נעשה. נתרפק על המיטה וחצי שלך, ננגן את כל המילים שתמיד פחדנו לומר, נדבר על דברים ברומו של עולם, נאכל קצת פיצה, נשתה קצת בירה, נעשן סיגריה שנורא במקום,

ואז אתה תקלף ממני את כל המסיכות.

ותשליך את כל התחפושות.

ונשאר אני ואתה.

גלז ומיצי. לתאמיד.

(או לפחות עד שהשעון יראה ש-2, ונקרא לזה לילה, לפחות עד הבוקר, ואז נתרפק על הים ונדבר על דברים ברומו של עולם.)