אז בזמן שאני מנתחת את עצמי פסיכולוגית, אני שוב מטיילת לרשימת "אנשי הקשר שלי" ואתה לא מחובר, אז אני בודקת בפלאפון ומקריאה מספר פעמים את הטלפון שלך. והאמת היא, שאני לא יודעת בכלל מילים ארוכות כמו שמגיע לך, ואני לא יודעת לנגן טוב כמוך, ואתה בטוח מנצח אותי בכדורסל מספר פעמים ברצף, אבל אני חושבת שאם היית פה יכולתי לתת לך משהו שאף אחת אחרת לא יכלה. גם אם אלה רק מילים פשוטות, או זריקות שלא קולעות ממש לסל, עצם העובדה שזאת אני, וגם אולי אתה- זה לא משהו שבאמת יכול להיות לך עם מישהי אחרת.
(ואם ידעת מה אני חושבת, הייתי מפוצצת את הגומות שלך בסומק ואת הלב שלך בדם, אבל אני זורקת עכשיו תיאורים סתם.)
אתה כל כך מדהים אותי מחדש עם הצניעות והקלילות רוח הזאת שכל כך הייתי רוצה, אתה גורם לי לרצות לדעת לנסוע על סקייטבורד כמו שצריך ולשמוע שירי ראפ-בריטי כמו שלך, ואתה גורם לי לרצות לצטט ארקטיק מאנקיז כדי שתחשוב שאני איכותית, ואני רוצה שתסתכל גם אתה על הצג של המחשב ותבדוק אם אני מחוברת, ותזכר בכשהיית בכיתה ג' או ז' ומה אתה בעצם זוכר ממני, כי אני יודעת שאתה זוכר. ואתה מזכיר לי שוקולד, כי אתה מתוק בצורה משמינה וגם יש לי שקיקה אליך, ואסור לי. ואתה לא מבין בכללבכללבכלל שכל הבגרות שלי בעצם תלויה בך, ובאם תצא לי כבר מהראש. אבל אני רוצה אותך מתחת לציפורניים שלי ואני רוצה אותך בשביל המילים כי הרי בלי המילים שלי אני כלום. אני לא שווה דבר אם אין לי מילים, וגם ככה המילים שלי לא שוות הרבה.
כי האמת היא, שאין לי מילים ארוכות מספיק כמו שמגיע לך, ואני לא יודעת לנגן טוב על הגיטרה או הפסנתר, ואני גם לא תמיד קולעת לסל כשאני זורקת. אבל אני אדע לאהוב אותך כמו שאף אחד אחרת לא תדע. ומילים הן רק האשליה המתוקה ביותר שאדם יכול להעניק לעצמו (עלפי נטע.)
(וגם פעם כתבתי ש
אני שונאת ידיים מאז שראיתי את שלך עליה, וגם עיניים מאז שבהית בי בשלך. מאז שאני קטנה אני שונאת אוזניים, ולאחרונה גם אפים ושפתיים מפחידות אותי נורא. הלוואי וכולנו היינו מורכבים ממילים.)
אתה עושה לי מן חשק בלתי מוסבר כזה, לא לנקות את הלכלוך שמתחת לציפורניים כדי שאני לא אגרד אותך החוצה במקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
