אתה אוהב אותי גם ככה? אני יפה לך ככה? השיער שלי מבולגן ומריח מקיא, והשפתיים שלי נפוחות, והעיניים שלי אדומות, מלאות דמעות כי אפקט ההקאה עושה לי את זה. אני מרגישה את זה מתגבר בגרוני, אני נופלת לברכיי אל מול השירותים ובפרץ נוראי של חוסר שליטה, אני מקיאה את כל ההנאה שהייתה לי אתמול.
אתה מגיע מאחוריי, מחבק אותי ומנשק לי את הלחי ברכות מרגיעה. המוזיקה בפול ווליום, בידיים שלי יש איזה כוס פינלנדיה מעורבב עם קצת מיץ ענבים. אני לוקחת שלוק גדול לפני שאתה מסובב אותי אליך ואני שופכת את הכוס לרצפה. "בואי נלך" אתה אומר לי, ומושך לי ביד לכיוון עץ מרוחק. אני צוחקת. "לאן אתה הולך?" ומועדת מעל איזה ענף קטן על הרצפה. "את בסדר?" אתה מחזיק אותי, ואני אוהבת אותך כל כך כי אתה תמיד שם לתפוס אותי. אתה אומר "פה זה מקום טוב" ואני מחייכת, נשענת על העץ ומסתכלת אל תוך העיניים שלך. אתה מתקרב, לאט לאט בחיוך רגיש וחוטף ממני נשיקה על השפתיים. "ממ.. טעם של ענבים." ואני מתפקעת מצחוק. ואז שאני מרגישה את עצמי ואתה מנשק אותי. דוחף אותי על העץ הזה, מרים אותי שהרגליים שלי מחבקות את המותניים שלך והיד שלך מטיילת לה מתחת לחולצה שלי כבר ממזמן לא מפרידה בינינו. היד שלי עושה את דרכה לתוך המכנסיים שלך, ואתה מפסיק את הנשיקה ומחייך אליי חיוך שובב. אני בכלל לא חושבת, בכלל לא חושבת. ככה אני אוהבת אותך. המכנסיים שלך נופלים במהירות לרצפה, החצאית שלי כבר מורמת. "אני אוהב אותך" אתה לוחש לתוך האוזן. "אני אוהב אותך ככה" ואני כבר מזמן שיכורה מכדי לשקר לך בחזרה.
אני שונאת להקיא. אני שונאת להקיאכשאני לא שולטת בזה. זה חוסר אונים טוטאלי. זה לא נגמר עד שאני מקיאה אוויר, ואני קמה לאט לאט, מנקה קצת את החולצה הישנה הזאת שאתה הבאת לי ואני ישנה בה, מנקה מסביב לפה ושוב מסתכלת במראה. יש כל כך הרבה שערות שכבר יצאו מהקוקו שלי, שבכלל מתנדנד על הצד ומריח נוראי. הראש שלי מרגיש כבד, וגם הבטן כואבת ואני רק רוצה שהבחילה הזאת תעבור לי כבר. ואני בכלל לא זוכרת אם אמרתי לך אם אני אוהבת אותך. האמת שהיום אני בכלל לא בטוחה שאני אוהבת אותך. אני מתחילה באמת לחשוב על זה לעומק כשהתחושה הנוראית הזאת מתחתית הבטן שלי חוזר. אני נופלת בברכיים רועדות ומקיאה את כל החששות שלי.
"אני לא שותה יותר בחיים."
(נראה אותך, בוודאי היית אומר לי.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
