כוכבים ופרברים

אני לבשתי שמלה לבנה קצרצה להפליא וגרבי צמר אפורות שהגיעו לי עד הרבה מעבר לברכיים, ואתה לבשת חליפה עם מכנס עד הברכיים וגבריים גבוהות. חייכת אליי מאחורי הקלעים, אני ידעתי שאתה מתרגש כל ערב, ועוד הסצנה הזאת. הסצנה הכי שערורייתית שעלתה אי פעם על בימת ברודווי.

אתה התיישבת על הנדנדה ההיא שהייתה תלויה מתקרת האולם, ואני נכנסתי עם הטקסט הנפלא הזה שכל כך אהבתי. בתור אחת שגדלה בבית ליברלי לחלוטין, היה לי קל נורא להתחבר לדמות של ונדלה. התישבתי לידך, ליטפתי לך את הכתף ואתה הסתובבת בפתאומיות ונישקת אותי. ביקשתי שתפסיק, אבל לא הפסקת. זה רק המשיך, מהר יותר, יותר תשוקה. אהבתי את זה. המוזיקה נכנסה, "אבל מלכיור! אסור לנו".

-"מה אסור לנו, ונדלה? לאהוב?! ובעלי חיים, גם להם אסור לאהוב אחד את השני בלי תעודת נישואין?!"

וכמו בכל ערב, לפני שהספקתי בכלל להרגיש אתה נשכבת מעליי, משכת למטה את המכנסיים והתחתונים, גנחת,

והאור כבה.

-

זה היה דצמבר, ויצאנו מהיציאה האחורית של האולם עם מעילים גדולים. היו עשרות מעריצות כולן שם בשבילך, ואתה חייכת אליהן את החיוך הרחב הזה שיש לך, אלוהים אדירים. התמימות הזאת שנוצצות בך. במציאות אתה כזה, פנטזיונר שמאמין שבאמת אנשים הם טובים מטבעם, אבל כשאנחנו עולים על הבמה,אתה נהיה חייתי, מפקפק, מוביל מהפכות.

אתה תפסת לי את היד בעדינות ומשכת אותי לכיוון המכונית שלך, "בואי, הערב הארוחה עליי."

זה מצחיק, אני אוהבת אותך בתור יונתן, ואני אוהבת אותך בתור מלכיור, ואני איתך בכל רגע נתון, וניו יורק הייתה החלום שלי, וברודווי היה החלום שלי, ולהיות עם בחור כמוך, יונתן... והנה הכל מתגשם.

התעוררתי בבוקר למחרת מוקדם ונסעתי לכיוון האולם, הלבישו אותי בשמלה הלבנה הקצרצרה ואתה שוב קרצת לי. לפני שהרגשתי בכלל הגיעה המערכה ההיא.

"את מוכנה?" אתה שאלת, ואני הייתי מוכנה יותר מתמיד.

(רק שהפעם, אחרי שגנחת והאורות נכבו, גנבתי ממך עוד נשיקה כשאף אחד לא ראה.)

(אני חולמת על להיות לאה מישל. מי לא הייתה רוצה להתנשק יוםיום עם ג'ונת'ן גרוף?

Melchior: no more. just please, you should go.
Wendla: we can run. soak to the skin and not even care.
Melchior: forgive me,
Wendla:it was me, all me.
Melchior: i can hear your heart beat, wendla
Wendla: melchi, i don't know.
Melchior:no matter where i am, i hear it beating.
~kissing~
Wendla: wait, i can't we're not supposed to
Melchior: what? not supposed to what? love? i hear your heart, i feel you breathing everywhere- the rain, the hay. please, please wendla.
Wendla: no, i don't know
Melchior: why? because its good? because it makes us feel something?
~kissing~
Melchior: don't be scared
Wendla: no
Melchior:please
Wendla: don't
Melchior: what?
Wendla: wait
Melchior: it's just me, just me
Wendla: now there, now thats..
Melchior: yes
Wendla. yes.

~opens zip, opens dress, lies on her, groans. lights out.~