כוכבים ופרברים
it's just what all young lovers do |
כינוי:
מִיצי בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
בעיר הזאת.
אני לא יודעת אם יש דבר מדהים מתל אביב לילה,
כשיש לי עט ביד ואוזניות באוזניים,
בזמן שהאייפוד מזרים לי מילים ללב.
אם הייתי זקוקה למוזה, הנה היא נשפכת בצורת בדלים של סיגריות ורודות שהחדירו לי קצת יותר מדיו לאצבעות.
מה יותר מקסים ומשרה מאלפי אנשים שונים שהולכים לאלפי מקומות שונים?
מה יותר מקסים ומשרה מיד על כתף וסיגריה ורודה ומעיל גשם אפור?
הכל בתנועה, אין רגע דל בעיר שלא ישנה.
יש רק שני אנשים על האוטובוס לכרמלית בשעה 8, הם מסתכלים עליי בגלל שיש לי מחברת ועט
ומעיל גשם אפור.
והם בוודאי מנסים לנחש מה אני כותבת כאן על קו 63,
אבל גם אם היו שואלים לא הייתי יודעת לענות.
זה כל כך לא מוגדר, אפילו בשבילי.
אנשים עולים לאוטובוס, אנשים יורדים מהאוטובוס. תמיד קורה כאן משהו-
בעיר הזאת אין דבר כזה ילדי מושב או רגליים יחפות.
כאן אין יוצא דופן ואין אותו הדבר.
אין לבלוט- כולם פשוט הולכים.
יש כל כך הרבה צבע בעיר אפורה אחת.
כאן כאב הוא כאב פרטי, אין רכילות מושבית ואין בדידות משותפת.
אין לשבת בכיכר עם החברה' ולומר "נו, מה עושים? אין כאן כ ל ו ם."
תל אביב היא פשוט יצירת אמנות. (תל אביב היא פשוט מבחן של נאמנות.)
אין 2 דומים, אין 2 שונים. פשוט יש.
פשוט קיימים בעיר הזאת.
אני רוצה להתקיים, רק ללכת עם שמלות קצרות וחלומות ארוכים וללמוד ולחיות,
בעיר הזאת.
(לבד על קו 63 זה פחות מפחיד ממה שדמיינתי. זו עיר כל כך גדולה ואני בסך הכל מושבניקית בגובה מטר וחצי.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
