כוכבים ופרברים
it's just what all young lovers do |
כינוי:
מִיצי בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
תבטיח שתאהב אותי (גם אם אני כמו כולם)
רעש ההתנפצות הנוראי של הפסנתר שלך בין הריאות שלי גרם לכיווץ איגרופים וגבות
והעיניים שלי מצמצו פעמיים ואז נעצמו לחלוטין ולא נפתחו עד שהאור בקע מבעד לחלון.
הפעם התעוררתי באמת, ולא רק בתור חלום בתוך חלום, ולא היית מוחשי יותר אלא סתם זוג עיניים שצפו להן בחדר אבל אני קמתי, הלבשתי על עצמי תחתונים וחייכתי חיוך אדום ואופייני כל כך לי.
אתה מתחלף לי, סביון אומרת שאני זקוקה לאפקט סימן השאלה, רק בזמן הנכון ובמינון הנכון, ומשום מה אני לא מצליחה לעשות את החישובים הנכונים בכדי שתתייצב כאן מולי,
בשר ודם,
כשהאידיאל קורם עור וגידים.
כאן ביקשתי שתניח לי לנפשי, הרגשתי את האדישות מתפוצצת בן הסדקים הכי קטנים בטביעות האצבעות אבל משהו מנע ממני להמשיך להחליק על הקרח. אולי זה היה מפאת היותי ילדת קיץ,
ואולי זה היה המילון שצבר אבק על המדף שלי ואמר לי
"תרחיבי את הלקסיקון שלך, לכולנו נמאס מלשמוע אותך טובעת"
אבל לוּ רק מצאתי דרך טובה יותר לנסח את החוסר היכולת שלי לנשום בצורה רגילה לידך, אני נמשכת אל עבר הליכון בחדר כושר שמסרב להמשיך, אני חייבת לרוץ כדי לעמוד במקום וכאן אני נופלת בין הכסאות
ועדיין לא משילה מעצמי קילוגרמים.
הפסנתר שלך הדהד לי, אתה בוודאי הבחנת בניצוץ הירקרק שבלט לי מהעיגול שמסביב לחום שבעיניים, אבל היית עסוק בלהיות אתה,
מר מושלם שכמותך,
וזו לא עבודה קלה.
כל אחת יכולה להיות אדומה עם נמשים, כל אחת יכולה לפתח מילון ולנגן על מקלדת אבל לך יש קלידים,
ועיניים,
וזה מנפץ לי את הריאות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
