כוכבים ופרברים

"יש דברים שאנחנו יודעים ודברים שאיננו יודעים, ובין אלה לאלה ישנן הדלתות."

ניסיתי להטביע את כל כולי בקוניאק אבל הסיבוב המהיר של כף ידך סביב המיקרופון

גרם לי רק להלום בחזקה בברייקס

ולנקות את הזיעה מהמצח.

הכל מנופץ עכשיו.

אני חושבת שאתה הכי חי כשאתה מזהה יופי, רואה אמת ו

אני רוצה להקפיא את הרגע הזה.

העינייםשלךלאשלך, ו(הנקודתחןהקטנהליד) האף שלך לא שלך

אבל ג'ימי אתה כל כולך,  מולי.

חלום חדור כלור, יופי שכמעט כולו טהור.

בכל השירים יש זאב,

כולם מלבד אחד.

היפה מכולם.

היא רוקדת בתוך טבעת אש

ומוותרת במשיכת כתף על האתגר.

חסר גבולות וחופשי, אבל זקוק בצורה נואשת לידו של זר כדי להרגיש שווה מבפנים.

לקח לך מספיק זמן כדי להסתובב לכיוון הקהל ועכשיו נהיה לך קצת קשה

להפנות לו את הגב. אבל הוא יפנה לך את הגב ברגע,

כזה הוא קהל. הוא לא מבין ש

אתה יותר מאמן, אתה אמנות.

בך הם רואים בדיוק מה שהם רוצים לראות. ב ך אני רואה

בדיוקאתמהשאנירוצהלראות.

אתה יודע להגות את המילים שאני משתוקקת לשמוע

ועל כן אתה ה

גיבור הכי גדול ש

נפל אי פעם.

אני באמת לא מבינה למה אני כל כך מתייסרת עכשיו,

הרי אתה נולדת דמות טראגית,

השמאן הגדול,

נולדת כדי למות צעיר.

ידעתי שתגמר לי- אם לא על הבמה, אז למרגלותיה, אבל איפשהו בדרך קצת שכחתי ש

היית אליל על האדמה. ואלילים כאלה תמיד נוטים למות מהר מדי.

ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס... וגם אתה.

תמיד תהיה מפיל מהרגליים.

הוא אמר שלא ידעו את שמך, אבל אתה היית ונשארת פשוט אגדה - אליל בין בני אנוש.

מר מפיל מהרגליים, ג'ים מוריסון .