"מדוע אין בני-האדם קשים כסלע וסוערים כאש בעת ובעונה אחת?
מדוע, כשמזדמן לך אדם קשה כסלע, הרי הוא גם קר ודומם ובלתי-מיצר עם זולתו כסלע,
ולהיפך,
כשמזדמן לך אדם נלהב כאש, הרי שאינו קשה וכל רוח מצויה מטה אותו לכאן ולכאן.
מדוע, כשדעתו של אדם 'מטורפת' עליו, הרי תמיד היא 'מטורפת',
וכשדעתו של האדם 'מיושבת' עליו, תמיד היא 'מיושבת'?
מדוע אין אנשים מיושבים, בני-דעת, אשר יעשו לפעמים 'שגעונות' גדולים?
אני יודע כי הסלעים עונים לכל צליל, משיבים בהד;
אבל אנשים-סלעים דוממים הם, אטומים.
כשם שהם קשים כסלעים ובלתי-עשויים לכוף קומתם,
כך גם הם חדים, דוקרים וקרים,
גם קפואים על עומדם, לא רכים ובלתי-משתתפים ברחשי זולתם ותמיד
ערירים."
צבי שץ.
(טרומפלדור היה אדם קר. איך שקראתי את הקטע הזה אמרתי וולאק, צבי, אניאיתך בשאלה.)
(הערב אני נפגשת עם המחכה ואני כבר מרגישה כאילו התפזרתי בכלל בעולם ואין משהו שיחזיר אותי.
מה שכן, זה מעניין איך אני מריחה אותך בין מילה למילה בספר הזה.)
זזתי לאכול משהו דמוי שקשוקה.
(מתישהו יהיו כאן עוד דברים שכתבתי. כשיהיה לי מספיק זמן להבין בעצמי מה אני מרגישה ועל מה לכתוב
ולמה למיצפטל מרוכז יש טעם כלכך טוב.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
