(את מלכת יופי, בין נקודות חן מתחת לעיניים ובין ספלי קפה בין שפתיים. בין מוזיקה לבין שניצלטופו וגם מגיזינים של זארה. הו אכן, את מלכת יופי בכל הגוונים.)
אוקי, אז ברבקה אתמול המוזיקה צרמה לכולנו באוזניים וניסיתי( באמת שניסיתי) לזרום, אבל כל ההווי, פשוט לא היה במקום. בכל אופן, ישבנו דנה בק, אני והיא על כסאות שהיו צמודים לבר, ונשענו אחורה תוך אנחה על כך שדיי מדכא פה. אני מירפקתי אותה ואמרתי ש"די, קומי כבר מהתחת העצלן שלך ופשוט תגידי" והיא הודתה שהיא מפחדת ולפני שהספקתי למרפק אותה שוב ולקרוא לה טיפשה, הוא הגיע וחיבק אותה בעדינות מאחורה.
ואז הגיע הפריז.
הצמצם נשאר פתוח, אז אנשי הרקע שרקדו לא עמדו מלכת, אלא הטשטשו לחלוטין בין חיוכים שיכורים לידיים על כתפיים וגם גופיות קצרות מדי. הילדים שישבו על הספות קפאו, עצרו את מרמורם כי הפוקוס היה שם. היא, שיער בלונדיני אסוף והוא מחבק אותה מאחורה בחיוך. הראש שלה מסובב טיפה אחורה, שלו קדימה, והם במרחק נשיקה. כל כך קרובים שהנשיפה שלו היא השאיפה שלה, כל כך קרוב שהחיוך שלו הוא החיוך שלה,
ואני נמסה בשבילה, והמוזיקה חוזרת, והרקדנים חוזרים לרקוד, פרחי הקיר חוזרים להתמרמר (ואני בינהם, אבל אני מסתירה את זה עם חיוך שאפילו לא מזויף הפעם) והוא ממשיך אל עבר האוזן שלה וגונב אותה מאיתנו בעזרת מילים.
לדעתי היא מלכת יופי, בין נקודות חן מתחת לעיניים לספלי קפה בין שפתיים.
(את הכי יפה כשאת מחייכת את החיוך המבויש הזה.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
