כוכבים ופרברים

המילים האלה נוזלות לי לצד של הפה, אז אני מרימה מפית ומנגנת אותם.

אני הרי בסך הכל הילדה הטובה של הסבתא הגזענית שלי.

-

מחליפה בין חולצת פסים לנקודות, וזה מנקר שפתיים שאני ככה אבל זה גם הורג אותי שאני לא.

-

הכרס שלי גדלה פי כמה והבטחון העצמי גם הוא. וזה כל כך מטומטם ואני רק רוצה

להיות יפה. גם בפסים וגם בשורות. וגם בלי כלום.

-

"הרבה יותר יפה לך שיער אסוף מאשר פזור. את צריכה ללכת ככה כל הזמן."

תודה סבתא.

-

החיים שלי מרגישים ריקים היום. אז כן, יש פה ושם בנים עם גומות וסיגריות ובקבוק בירה ריק, אבל הכל ריק, הסיגריה נגמרה ובינינו- כמה שאני אוהבת גומות- הן בסך הכל חורים בלחיים (או במקרה שלי, קצת מעל הסנטר).

-

חשבתי ליידע אותך, הדברים האלה הרי לוקחים נצח (ואני במיוחד איטית)

אבל אני הבנתי שאני צריכה אותך. ותהיתי אם מתחשק לך לבוא.

אתה זוכר את הפעם ההיא שנהגת כל הלילה רק כדי לפגוש אותי בבוקר?

וחשבתי שזה מוזר, אמרת שהכל השתנה- הרגשת כאילו בדיוק התעוררת.

ואמרת "זה היום הראשון של החיים שלי, אני שמח שלא מתתי לפני שפגשתי אותך,

אבל עכשיו לא אכפת לי יכולתי ללכת לכל מקום איתך- וסביר להניח שאהיה מאושר."

אז אם אתה רוצה להיות איתי, עם הדברים האלה אי אפשר לדעת- צריך לחיות ולראות

אבל אני מעדיפה לעבוד בשביל שכר חודשי מאשר לחכות לזכות בלוטו.

חוץ מזה, אולי הפעם זה שונה-

ז"א אני באמת חושבת שאתה מחבב אותי."

-

הגיטרה הזאת מלנכולית מדי, באמת.

-

אני כמו זרז כימיקלי. אני catalyst. זה הכל אניאניאני.

-

כשאתה אומר שאהבה היא בסך הכל תגובה כימית פשוטה- אני לא יכולה לומר שאני מסכימה. כי הכימיקל שלי השאיר לי אסון יפיפיה, ובכל זאת, אהבה היא הדבר היחיד שאני רואה.

-

אז אני לוקחת את הגלולות האלה כדי למלא לי את הנשמה

ואני מורידה אותן עם אלכוהול זול

ואתה תשמח להיות שלי בשביל הלקיחה

וחלק מהבלאגן הנורא הזה שאני עושה-

אבל אתה, אתה הזרז שלי.

(אתה תהיה הדבר, אתה תהיה הכאב, אתה תהיה הכוכב.)

(למה? כי אני החלטתי שתהיה.)

-

אלוהים אדירים. אני כזאת צפויה.

-

אני בגיל 8: "תודה סבתא, את הסבתא הכי טובה בכל העולם."

סבתא: "חנפנות לא תוביל אותך לשום מקום."

(אהבה קשוחה, מה?) (אמא: "אבל את יודעת שהיא אוהבת אותך.")

-

אני רוצה מילוי. ומהות. וסיבה. וחיוך דבילי. כי אמנם שביט הוא הכוכב שלי, אבל הוא לא זוכר לא את השם שלי, ולא את הגומות. והוא גם לא יזכור אותם בחיים, לא משנה כמה ניסיתי לבלוט. אני רוצה פשוט להתגבר על הנשיקופוביה שלי. פשוט לעבור את זה כבר. פשוט למצוא מישהו שימלא אותי מבפנים מבלי לדעת בכלל. אני רוצה אהבה סודית ואני רוצה "מר מכוער" או "מר לא כל כך יפה" ואני רוצה גם מישהו שירצה אותי בחזרה. אני רוצה בן הריסון ואני רוצה רוצה רוצה.

מילים חדשות.

-

אז מה אתם אומרים, פסים

או

שורות?

-

עריכה. כשאני חושבת עליך המילה היחידה והראשונה שעולה לי לראש היא מקסים מקסיםמקסים כי אתה מכניס לי קסם לחיים גם בלי אלכוהול ואבק כוכבים ואתה ממלא לי את הנמשים.

אתמול, במשך אילתור מתמשך שביט הושיט את היד ואמר לי "ערב טוב"

ואני, עם אבק כוכבים בעיניים חשבתי לעצמי

ששביט הוא

הכוכב שלי.

הרגשתי את הבושה מתחמקת ממני כי זאת ממש לא אני שם במרכז הבמה, וזה ידוע לכל. הייתי מי שרציתי להיות, אמרתי מה שרציתי לומר והוא הניח את היד עליי. אבק הכוכבים הזה טישטש אותי, ובסופו של ערב הצלחתי להשאר רגועה יחסית (והרשתי לעצמי טיפה להתפרע, כי בעיקר על הבמה מותר לי.)

ועכשיו אני מקווה

שהוא לא ישכח אותי

או ממני

כי שביט הוא בעצם

הכוכב שלי.

אני לא יודעת אם זה העובדה שאתה חתיך-על. או אולי זה שפתאום חזרתי להיות בקשר עם החבר הכי טוב מאז. או אולי זה בגלל שהשטיח שם אדום. ויש פאנק ברקע. ואתה חתיך-על. ואתה גם חושב שאתה יודע לרקוד.

אתה גם מעשן פעם בשבועיים. ואוהב מסיבות. וגם כנות. וגם סתם לדבר אל תוך הלילה.

אבל

פתאום הכל נראה לי

טריוויאלי

והמצב האידיאלי

נראה לי

שם.

(מתחשק לי לחזור להולנד ככה סתם.)