החיים מנקודת המבט שלי...

מתהום אל תהום.

אלו החיים בעצם..

בין לבין יש עליות אל השטח

לנשום אויר וליפול חזרה למטה.

סוף סוף מתעכלת בי העובדה שעם הפרעות האכילה שלי,

אני אחיה תמיד

ולא משנה שהן לא כרוניות,

גם בגיל 30 אחיה איתן

אם עוד אחיה בכלל.

ולא נורא.

אסתדר איכשהו.

איבדתי חברה לפני כחודש וחצי.

עכשיו מובן לי ששם זה התחיל.

ולאחר מכן פשוט הרחקתי אותה ממני.

אמנם אין לי עכשיו אדם לפנות אליו בסיפורים על כל דבר שני שעשיתי,

אבל אני חושבת שמוטב שכך..

כי אדם במפנה לך עורף ועוד מצפה לאחר מכן לתמיכה ממך,

לא ראוי להיות חבר שלך.

אז אני אתגבר גם על זה.

סוף שבוע נפלא.