החיים מנקודת המבט שלי...

אני פוחדת.

פוחדת למות.

לא בגלל המוות עצמו,

אלא בגלל כל מה שאני אפסיד בעולם הזה.

אני לא יכולה להאשים אף אחד מלבד עצמי בבעיות שלי.

אני יצרתי אותן אז אני צריכה להתמודד איתן.

אבל...למה מוות צריך להיות כלול ברשימה המחרידה הזו?

צורך->דחף->סיפוק הדחף->רגיעה.

אבל הרגיעה לעולם לא מגיעה.

זה כמו לנסות להגיע למימוש עצמי.

נראה באופק, אך הדרך לעולם לא מתקצרת.

למה?

רק...למה?