סתם סיפור רגיל

פשוט לא כתבתי שנים..

לא מבין למה לא כתבתי.. הרי זה המפלט שלי לברוח מהעצבים, מהצעב.

ובתקפה האחרונה אני מלא בזה...

עידכון קצרצר...

ב5.9 קיבלתי צו למחנה נתן..

ביצעתי נפקדות עד ל10.10 בערך.. לא זוכר בדיוק...

רציתי כבר להסגיר את עצמי כי הצעבים השתלטו עליי יותר מדי... אבל לצערי גם הבריאות של אימא שלי הייתה בקרשים אז הייתי חייב להישאר עוד קצת בשביל לעזור לה.

כמובן שעל המזל שלי באו נציגים מהבסיס ועצרו אותי.... נשפטתי ל-28 ימי מחבוש שעברו דווקא בסבבה..

חוץ מבלילה הראשון ועוד לילה בשבוע הראשון שפוט הייתה הפסקת חשמל בתאים הנעולים שלנו ואנשים התחילו להתחרפן..

הרבה זמן לא היית קרוב לבכות ככה מפחד.. בעצם בכיתי כבר הרבה בחודשיים האחרונים..

משהו בי נדפק.. אני בוכה מסרטים. מילא מרגשים סטייל מלך האריות אבל לא, אני בוכה ממת לחיות של ברוס ויליס בגלל השנייה המרגשת.. אני שובר שיאים..

וגם בכיתי בתקופה האחרונה פעם - פעמיים בגלל החברה... לא משהו קריטי מדי...

בקיצור יצאתי מהמעצר והקשבתי בקולות של אנשים.. (אל תקשיבו לאנשים! הצבא שקרן כל עוד לא אבא שלך מבטיח לך אז אל תקשיב לאף אחד!) שלחו אותי לבסיס עוד יותר רחוק ממש קרוב לאילת.. אני לא אנקוב בשמו למקרה שעל המזל שלי אחד מקוראי הבלוג גם בבסיס ויעשה 1+1.

בבסיס חרא לי..

אני לא בנוי לחמשושים... יום אחד טוב לי ויום אחד רע לי... אבל לרוב רע לי. קשה בלי החברה, בלי כסף מעבודות שהתרגלתי אליהם. עכשיו צריך לעשות הכל מחדש..

כל האנשים שהבטיחו הבטחות נעלמו להם.. פשוט כולם מבטיחים להחזיר שיחה ונעלמים.. אבל איןם מה לעשות. אין על מי לסמוך חוץ מעל עצמך.

אני הפסקתי לחכות! אני הולך לקב"ן. מקווה שזה לא יפגע לי יותר מדי בעתיד אבל לפני שאני אשתגע עכשיו עדיף לי ללכת לקב"ן אני פשוט לא חומר של בסיס רחוק. במיוחד לא בגיל 20+. גם ככה לךפני הצבא לא היה לי יותר מדי כסף עכשיו גם הגזרה הזאת. אין סיכוי...

אבל בעזרת השם הקב"ן אולי יעזור לי..

ניסיתי ללכת לקב"ן שאני אולי יכיר דרך קרוב משפחה אבל שוב.. הם נעלמו כלא היו... אז אני אצטרך לעשות את כל הלחימה לבד.. וזו לחימה קשה... מאוד קשה לצאת מחורים נידחים כמו שאני נפלתי בו... בעיקר עם המקצוע שלי אבל גם במקרה של פסילה לא יוציאו אותי משמה.

בקיצור נפלתי לברוך קשה...

כל יום בא לי לבכות שאני שמה..

כל יום שאני פה בא ל י לבכות שאני עוד מעט חוזר לשמה..

השבוע אירגנתי לעצמי בעזרת יום וחצי חופש שבוע בבית (הרבה מזל וגם הוכחות שמעשים טובים באמת משתלמים לפעמים.) וזה רק הראה לי כמה אני חייב להישאר בבית. לעשות יומיות.

אין דרך אחרת.

אני אנצח את הצבא! גם אם זה יעלה לי בהרבה הרבה עצבים... והרבה הרבה תסכול. ידי תהיה על העליונה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יאללה חברלך.. לכו תדעו.. אני מתכנן לא לישון הלילה בשביל להתכונן לנסיעה לכיוון אילת... אז אולי אניא כתוב שוב..

יאללה אנשים שיקראו את זה.

שיהיה לכם בוקר לילה ושבוע טוב.