בשבוע האחרון גיליתי שיש לי כל כך כל כך הרבה על הלב ואני פשוט לא יודעת ממה להתחיל אפילו....כמה שאני כן רוצה לשפר ולעשות...אני פשוט לא יודעת מאיפה....כל המצב הזה ממש ממש ממש מבלבל אותי :S
אני ממש הדרדרתי בכל נושא שקשור אליי....אולי אחר כך שאני קצת אתאושש מזה אני אכתוב כרגע אני רוצה עוד קצת לחשוב עם עצמי....
כל הנושא הזה....המילה הענקית הזו "מחשב" אני רוצה להתייחס לה קצת מכיוון זו הדרך שלי לפחות לברוח.....לברוח מהמציאות מהחיים מהיומיום...ברגע שאני יושבת במחשב....הכול אבל הכול משתנה...יכולים לצעוק עליי-אני לא אשמע יכולים לבכות לידי-אני לא אתייחס יכולים לצחוק איתי-אני לא אצחק.....וכל זה פוגע...בי ובמשפחה....כל נושא מתחבר לי פה לעוד נושא ועוד נושא...ואז אני הולכת לאיבוד ככה זה גם בחיים....כל ה"סיצואציה" הזו מבלבלת אותי גומרת אותי ממיסה אותי פשוט לוקחת את ה"אני" ממני.
הפכתי פשוט לאדם אחר....אני פשוט נגעלת מעצמי הדבר היחיד שיש לי בראש עכשיו זה מחשב אני פשוט אבל פשוט נגעלת ממני אין לי מילים אחרות...אני מתפלאת איך אחרים יכולים לסבול אותי לפעמים.....אני אני אני לא מסתדרת איתי (כמה שזה נשמע מוזר זה נכון) אז איך אתם מסתדרים איתי?!!?.
כמה שאני חושבת שאני לא צריכה אני מאוד צריכה....."צומי" זה ממש ממש ממש חסר לי מצד כולם הורים חברים חברות....ופשוט...לא נותנים לי....וזה מדרדר אותי עוד יותר....:S.
וואי בחיים שלי לא הייתי פתוחה ככה...לפחות לא לאנשים "זרים"....אבל זה סביל.
וזה רק חלק קטנטן ממה שיושב בתוכי...כל הסבל הזה....פשוט...גומר אותי.....
כמה שיש לי הכול באמת שהכול אני מרגישה שאין לי כלום....ואין לי מושג ממה זה נובע....
לא ביקשתי כלום באמת שכלום רק קצת קצת צומי....אני לא סובלת ת'מילה הזו אז ייחס....יופי.
אני פשוט לא יודעת איך לסיים כבר ת'הרגשה החרא הזו....כמה שאני שמחה גם כן "שמחה" אני שבורה מבפנים פשוט יש רק רסיסים שכבר אי אפשר לחבר...קשה קשה.
בטח מי שלא מכיר אותי חושב "הא סתם ילדה מסכנה לא יודעת מה היא רוצה ממנה אפילו" אז אני רוצה להגיד לאותם ילדים שחושבים ככה.....זה ממש לא נכון.
תראו לאן הגעתי...דיברתי על משו אחד וזה כבר נושא אחר.....אני ממש גאונה בדברים האלה....
כולם כולם כולם פוגעים בי באיזשהיא צורה לא משנה איך...אבל פוגעים יש כאלה שזאת ממש המיומנות שלהם...אשכרה.
אבל הם לא מבינים לאיזה נזק הם גורמים...
ואני מוצאת את אצמי פה..ליד המחשב מתבכיינת על כלום שהוא בעצם הרבה הרבה...
מי שמבין אותי הוא מלך!!
לסיום..(רק של הפוסט הזה לכאב שלי אני צריכה לפחות עוד 7623492783 פוסטים...בלי הגזמה)
ראיתי קטע בבלוג של חברה...ואהבתי אותו...
"
לפעמים אני רוצה לברוח למקום רחוק..מכל האנשים שמכירים אותי...למקום ששם אני יכולה לבחור את הדרך שבה אנשים יראו אותי..
אני רוצה לברוח לחשוב ששם יהיה יותר טוב ויודעת שבכל מקום יהיה אותו דבר כי השינוי בא מבפנים..
אני מדמיינת את עצמי בורחת..במקום ירוק ושליו...רחוק מעיר סואנת..
קופצת מאיזה צוד של מפל למטה..אל הנהר מים הקרים...חותכת את הרוח הקרירה ...בחופשיות..
ובו זמנית מצלצל במוחי התאבדות...."
^התחברתי לקטע הזה....
אוהבת,אמית
להגיב לא עולה כסף....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
