כוחן של מילים

"אני אכתוב אני מבטיח" הוא אמר לה והחיש דרכו אל אניית ההזדמנויות המפליגה אל החלק המרגש ביותר של חייו.

ברגע חשוב של מבטים אחרונים, הוא- נשא מבטו לעבר האופק האינסופי, מילא את ריאותיו באוויר הצִפּייה, והתרפק על תחושת ההגשמה שאליה חיכה זמן מה. היא, שנותרה מאחור - הרגישה את קרני השמש מחממות את ליבה בהרגשה שלא כל כך אהבה, בתקווה.

"השמש כבר שקעה" קולה נשמע מותש מלשרת את פקודות מוחה.

"היא תזרח שוב מחר" אמרה חברתה בניסיון חסר ביטחון לרומם את מצב רוחה. "את תראי, תתחילי דברים חדשים והזמן יעבור, אל תשכחי שאני כאן איתך."

היא השיבה בחיוך "כן, את איתי, והזמן כך או כך יעבור"

הרגישה מאוכזבת מעצמה על שלא יכלה לשתף את חברתה בכל מחשבה אמיתית שצורבת את נפשה.

תחושת הבדידות שבליבה התפשטה והתעצמה על אף הקרבה האמיתית 6מצד חברתה, ולכן החליטה שסוף סוף קיימתסיבה טובה להתרחק ולא מעט, לברוח מבלי לחשוש.

חזרה לדירתה, לנוף של כביש ללא מוצא למיטה לא מסודרת, את בואה בירך הכלב בשמחה ובהתלהבות מוכרת, אף פעם לא הצליחה להאמין עד הסוף בקבלות פנים מוגזמות. מבחינתה, אם הכלב כל כך קשוב להמצאותה הרי שחייב הוא בהזדהות עם מצב רוחה המוצהר ועל כן אין שום טעם באמירת שלום כל כך חיובית ומוגזמת, אם הוא בעל חושים כל כך מחודדים עליו לדעת שהסיבה היחידה לביקורה היא העזיבה.