ייתכן שלא ידעתם שבימים כתיקונם אני משמשת כמזכירת הסיפור האמיתי והמזעזע של. ניהולו האדמיניסטרטיבי של ארגון כה גדול ומסועף אינה מלאכה פשוטה כלל ועיקר, אולם לעתים, בעיקר בימות אבל והרכנת ראש, נראית המשימה הזו כמשחק ילדים. משום שבימים כאלו, כאשר כולנו נושאים בלבנו את זכרו של אושיית התרבות האחרונה שהלכה לעולמה, אני נדרשת גם להקליד הספדים. 700 מילה נערמות להן על גבי 600 מילה, ורק אצבעותיי תושעינה.

לכן, כשירות לציבור המזכירות באשר הן, אני מגישה הספד אינסטנט. הגישי זאת לממונה עלייך, ובקשי ממנו להחליף, בכתב יד ברור, ובלי מחיקות בבקשה, את הקווים במילים. רצוי קצרות. אמרי לו כי הפרקים הם מודולריים, ברוח הימים האלו, וניתן להשמיטם ללא כל פגיעה ברצף ההספד.

חמש דקות וזה נגמר. הבטחה שלי.

מסגרת שחורה, לשימושכם

פתיחה אישית למקורבים

הכרתי אותו כשהיינו עוד ילדים. בתל-אביב היו עוד חולות ללא בניינים, ובבית הקולנוע מוגרבי הקרינו סרטים עם נשיקות גדולות מן החיים. היינו הולכים לשם, שני ילדים קצת מוזרים, כדי לצחקק בין מושבי העץ. בדרך היינו עוברים בכיכר מגן דוד ואוכלים צ'יפס; כזה שלא היה בשום מקום אחר בארץ.

ואז גדלנו, אבל נשארנו חברים. נשים באו והלכו והעשייה שלנו הרחיקה וקירבה אותנו חליפות. לעתים הצלחנו לעשות דברים ביחד. אני זוכר במיוחד את _____, ה_____ שאני _____ והוא _____, שבמהלך הכנתו גיליתי שוב ושוב עד כמה _____ נותר הילד שהיה. בפעמים אחרות חלפו חודשים שבהם לא התראינו, אבל הקפדתי להתעדכן במצבו של _____ דרך חברים משותפים, ותמיד שמעתי כיצד הוא עושה חיל.

פתיחה אישית לעמיתים

לא הכרתי את _____ באופן אישי, אבל זה לא הפריע לי להעריץ אותו מרחוק. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אחד מה______ שהוא _____. הייתי בן 14, צעיר וצמא ל____ שיקחו אותי הרחק, שיפתחו לי צוהר לעולמות חדשים. עמדתי מול הדף, משתאה. לא ידעתי שאפשר, לא ידעתי שמותר.

אחר כך, במשך שנים, עקבתי אחריו מרחוק, כמעריץ אלמוני. גם כשגדלתי ועבדתי לידו, דלת מול דלת, נותר בינינו ריחוק של מי שהשפיע ומי שהושפע. בכל יום חשבתי שהיום יהיה היום שבו אוכל לספר לו סוף סוף עד כמה גדול חלקו בחיי, אבל לבי לא מלאני. רצה הגורל וגם דרכינו המקצועיות נפרדו. רק לאחרונה, חודשים ספורים לפני מותו, אחרי שנודע בציבור דבר מחלתו, העזתי. “אתה לא יודע כמה השפעת עליי, ____”, אמרתי לו בבית הקפה השמשי ההוא ברוטשילד. ____ חייך בענווה, כהרגלו.

סיכום התכונות

_____ היה איש עניו/צנוע (אנשי רוח ועיתונאים מתבקשים לבחור באפשרות הראשונה. האחרים יסתפקו, במטותא מהם, באפשרות הפחות גבוהה), וזו הייתה אחת מתכונותיו המרכזיות. לא משנה כמה ____ פרסם וכמה גדולה הייתה עדת המעריצים שהלכה אחריו – ותמיד היו רבים מהם  – תמיד כשקיבל מחמאה, היה חיוך גדול של תמיהה ואושר ילדותי מתפשט על פניו. עד יומו האחרון לא הבין _____ את גודלה של עדת המעריצים הזו, שהלכה אחריו מדבר לדבר ומז'אנר לז'אנר.

זכורה לי במיוחד סצינה אחת. זה היה בערב לזכרו של אבידן. _____ קם לשאת דברים, נבוך כהרגלו. הוא החל להקריא מן הדף, אבל אז הפסיק, קיפל את הדף, והכניס אותו לכיסו. הוא ניער ראשו והחל לדבר מן הלב, בשטף, מבלי לברור את המילים. הקהל נשאב אל תוך דבריו, נטמע בהם. כשסיים, שטפו תשואות רמות את האולם, והוא הביט סביבו, חייך לעצמו, ושפתיו דובבו "כמו אבידן, כמו אבידן".

_____ היה אמן של מילים (במקרה של צייר או מוזיקאי, ניתן להחליף ב”דימויים” או “צלילים”). הוא ידע לברור אותן, לשלוף אותן אחת אחת, כד שכל אחת מהן תהיה ייחודית כפנינה העולה מן הים. אז היה שולף את מטלית הקסמים שלו, מוריד מהן את אבק השנים ואת ירוקת המעמקים, ומציב אותן זו לצד זו, כאמן תכשיטנות. מעולם לא היו המלים דומות כל כך לשרשרת פנינים על צווארה של הענוגה בנשים, כפי שנראו לאחר שהעניק להן _____ את טיפולו המיוחד.

קינת הפתאומיות

והוא כבר איננו. כימים אחדים נדמו בעיניי אותם רגעים שחלפו מן הפעם הראשונה שבה התוודעתי לכשרונו הגדול ועד שנלקח מאיתנו. לא אנשים כמונו יכולים להתנחם בזרועותיהם השלוחות של האלוהים והדת. לנו נותר רק להתבונן בתמונות, לעלעל בזיכרונות, ולשמוח שהיינו שם כשהוא הפליא בקסמיו.

סיכום והאדרה עצמית

כך הלך מאיתנו אחד ______ הגדולים שידעה התרבות הישראלית עולת הימים. ואיתנו נותרים רק זכרו ומורשתו. רק ימים יגידו, כמובן, איך תוכל התרבות לשמר את התרומה הגדולה שתרם לה. אני, לפחות, בטוח כי כל אשר אעשה, לאן אשר תוליך אותי היצירה שלי, הוא יהיה בליבה.

מוקדש לעוזי וייל, אריק איינשטיין, שלמה בר-אבא, מוני מושונוב, גידי גוב, אפרים שמיר, אלכס אנסקי, ירון לונדון, חיים יבין, גילה אלמגור, דוד גרוסמן, עמוס עוז, א.ב. יהושע, חיים באר, מאיר שלו, יהודית רביץ, נורית גלרון, נחצ'ה היימן, אתגר קרת, אלון אולארצ'יק, גברי בנאי, יובל בנאי, אביתר בנאי, אהוד בנאי, אורנה בנאי, ארז טל, ויוסי אלפי. מי ייתן ותאריכו ימים אחריי.