או לפחות אחד שעובד.
כי שלי? רק מכניס אותי ליותר באסה ועצבים. האוירה שם כל כך דחוסה, המחשבות אמנם בהירות יותר, אבל מרוב שהן רצות קדימה כל הזמן, הן לרוב לא קולטות את כדורי ההרגעה שמנסים להתעלק עליהן, אז הן מגיעות למחוזות פסיכודלים עם כל הסיבות בעולם לשנוא את הבוס שקידם אותי כרגע וסידר לי את החודשים הקרובים פיננסית.
כל מה שהמחשבות שלי רואות זה כמה האינטרקציה איתו תניב ספקות לגביי רצון חיובי, או בכמה דרכים הבן אדם הזה יכול לדפוק אותי אח"כ - בין אם יטיל עליי את כל מה שהמנהלת-חסרת-היכולות-שלו-שהגיעה-משום-חור-ושום-ידע לא הספיקה בחצי שנה, ויצפה שאשלים את זה בחודש.
כי אני זו אני, אני תותחית על, אני כל יכולה, אני = משמעת ויטנאמית = ידע, יוזמה ועשייה.
ואתם?! אתם טיפשים, חסרי תועלת לחלוטין.
אבל אתם העובדים והסיבה היחידה שהעסק שלו לא קורס תחת כל הכשלונות האחרים שהוא העסיק, ואני אחת מכם.. עד ה-1 לחודש הבא שבו אהפוך לאחד מהם.
טוב לא באמת, כי אז אשנא את עצמי. ו.. כמו שאומרים בפסיכומטרי "אם א' הוא לא א', אז א' לא קיים". ותלוש המשכורת לחודש הבא יהיה כל כך טוב, שהשם עליו אומר שאני קיימת :)