אהלן... הרבה זמן לא כתבתי פה, כנראה שהדברים היו דיי בסדר, וכמובן - למי יש השראה כשהכל הולך טוב?
האמת לא היה משהו, אבל ניסיתי טקטיקה חדשה - להתעלם וזה יילך.
זה לא.
שניגש ישר לסיפור?
אוקיי, אז החבר הרוסי שלי דפק אותי (שוב). בהתחלה הוא אמר שלא יבוא אליי כי יש לו לצבוע את החדר ביום למחרת. תיארתי לעצמי שזה משהו לגיטימי לחלוטין, לכולנו יש מחויבויות. ועם זאת משום מה חשבתי שאוכל לשכנע אותו לעשות משהו. כלומר, אני בטוח שהוא רוצה לצאת אתי - ביום שישי. הרי אני רוצה לצאת אתו. והוא החבר שלי. הגיוני נכון?
אז זהו שלא כל כך.
הוא התקשר, דיברנו, הצעתי לו לבוא לראות סרט באשדוד, או באשקלון אולי. הוא סירב בכל תוקף. אמר שהוא לא יכול, שהוא צריך לחזור מוקדם... צריך לצבוע את החדר על הבוקר...
אם לא היו מקרים שבהם הוא חזר ממני מוקדם בבוקר ועוד הלך לעבודה לאחר מכן (6 בבוקר ועד הערב), אולי הייתי קונה את זה. אבל אחריי הכל, הבנאדם עבד שבוע שלם. גם לו מגיע לנוח קצת. גם אם הוא לא קם ב6 בבוקר לעבודה אלה לכמה שעות של צביעה פשוטה של ארבעה קירות בתוך ביתו.
אז החלטתי לעזוב את העניין בכוונה לבלות ערב שישי שקט בבית.
לא לפניי שאמרתי דבר אחד משמעותי מאוד. הזהרתי אותו שזה מאוד יעליב אותי אם נגיע למצב שהוא ייצא עם החברים שלו, אחריי שהוא סירב לצאת אתי ועוד מסיבות טכניות שכאלה שממש מרתקות אותו לבית.
כנראה שאני מכיר טוב את הבנאדם שאני קורא לו "החבר שלי" בעשרה החודשים האחרונים, וכנראה שאני יודע למה הוא אומר דברים ולמה הוא "יכול" ו"לא יכול" לעשות דברים (כמו לצאת עם החבר שלו שהוא רואה פעם בשבוע!).
מסתבר שהחמוד הזה "הבטיח" לאיזה חבר שלו (שהוא בטח רואה פחות ממני, בהתחשב בעובדה שהוא גר במרחק מספר בתים ממנו) לבוא אליו הערב ל"על-האש" (ההגדרה שלהם לערב עם 100 גר' בשר, 180 בקבוקי וודקה וחבורת רוסים מטומטמים שיושבים יחד וגומרים את הכל בערבוב עם צחוק חולני וענן אפור ומסריח של עשן).
כן ידידיי, בשביל זה הוא עזב אותי לבדידותי הערב.
אז עכשיו אני תקוע בבית על כיסא המחשב שלי ולא מפסיק לחשוב על איך שוב נדפקתי. לא מוצא שום מקום ללכת אליו... איזה ביאוס רציני...
כל זה בזמן שהחבר שלי שותה וודקה עם חבריו וצוחק ונהנה מהחיים. זה הוגן זה? אני רוצה לראות אותו במצב כזה! 10 חודשים שאנחנו ככה!
אף פעם לא אשכח את הצחוק שהוא נתן כשהרגשתי נורא אחריי מסיבת יומולדת של אחת מהחברות שלו.
חזרנו אליה לדירה, לא לפניי שהם קנו עוד בקבוק וודקה בדרך אליה (רק אחד!?!?) והתיישבנו ביחד לשתות את הבקבוק המדובר.
אני לא זוכר אם שתיתי משהו בדירה שלה. הרגשתי מאוד רע עם עצמי אחריי ערב גרוע במיוחד שכלל איזה דאנס-בר מגעיל וסנוקר מסריח בב"ש (חשוב לציין שלא הוזמנתי למסיבה הזאת, ורק על זה היה לנו ריב שלם!).
אני רק זוכר עד כמה רציתי ללכת משם... לברוח לאנשהו מהמציאות העגומה שנקלעתי אליה, רחוק מהעיר שלי, בעיר לא מוכרת.
"זה החבר שלי!?" שאלתי את עצמי כל אותו ערב.
הוא התיישב בצד השני של החדר ואני נשארתי רחוק ממנו, מעבר למספר אנשים שאת רובם ראיתי לפניי כן רק פעם אחת, או בכלל לא. כאמור להלן, הרגשתי מאוד רע ולא היה בכוונתי לפלס את דרכי אליו דרך כל אותם אנשים רק בכדי למשוך תשומת לב מיותרת במיוחד כשאני כמעט ומתחנן אליו על הברכיים שלי שנלך. בגלל זה גם לא רציתי לקום וללכת משם (למעשה הייתי היחיד שעמד על רגליו ולא ישב והחזיק כוסית וודקה ביד), בכדי שלא ישאלו אותי שאלות מיותרות ושלא אצטרך להסביר את עצמי לאיש מהם, ולעבור השפלה נוספת.
עשיתי משהו דיסקרטי בהרבה. שלחתי לו SMS מהיר הישר לסלולרי. לאחר שכל הנוכחים צרחו בקולי קולות שמישהו קיבל הודעת טקסט, הוא ענה לי.
"עוד מאט נלך..", "עוד רבע שעה..", "נו נגמור את הבקבוק ונלך..". אלה התשובות שקיבלתי ממנו. מסתבר שהחלפת המבטים שלנו (שלוותה בשלל פרצופים ספק רצחניים, ספק נואשים במיוחד מכיווני) לא העבירה את המסר כראוי. או באופן מדויק יותר: המסר עבר והלקוח התעלם. אני חייב לציין שכל ההרגשות הרעות שהיו לי (בנוסף לאלה שהתוספו עקב ההודעות והמבטים) התערבבו עם השוק המוחלט שהוא המשיך לשבת רחוק ואפילו לא קם ממקומו.
רציתי למות. יותר מזה, רציתי לרצוח אותו. לא, יותר רציתי לחתוך לעצמי את הורידים. ואלוהים יודע שאם היה לידי סכין באותו הרגע... (סוף מושלם ללילה מחורבן במיוחד).
בסופו של דבר חזרנו אליו. שנאתי אותו. הוא התנצל. חיבק. נישק. ביקש אלפיי סליחות ולא רצה לעזוב. ואני עד היום לא סלחתי.
גם היום, שהוא דפק אותי שוב, אני מדמיין אותו צוחק בצחוק הזה שלו, שהוא צחק עם החברים השיכורים שלו בין ה-SMSים בדירה שלה לפנות הבוקר. כשאני רציתי למות, החבר שלי צחק. כשאני רציתי לגמור את עצמי, החבר שלי בילה. ועכשיו שאני יושב פה וכותב על זה, מדוכדך ומריר בערב שישי, הוא צוחק ומבלה, וגומר עוד בקבוק.
בסופו של דבר הוא יחזור הביתה (בלי ספק לא מוקדם יותר משהיה חוזר מבילוי איתי – לא לשכוח שלא יצאנו כי הוא צריך לקום מוקדם מאוד בבוקר לעבודת פרך קשה!). הוא יתקשר, אני אענה. הוא יתנצל, יגיד שהוא אוהב אותי, ייעלב כשלא ארצה לענות לו ולהגיד שגם אני אוהב אותו חזרה. נדבר, נסכם, נשלים ועד הפעם הבאה שהחבר הרוסי שלי ידפוק אותי ככה.
כינוי:
Ero19
בבלוג זה
בכל הבלוגים
