ביקום מקביל, נניח והיה דבר כזה חג המולד וסנטה קלאוס ושאלו היו רלוונטיים אלי, אני תוהה מה הייתי מבקשת השנה מהזקן השמנמן הלבוש באופנתיות באנסמבל אדום עם כובע תואם. אם חושבים על זה, כנראה שהשק הדמיוני של סנטה היה הרבה פחות נפוח השנה משנים קודמות, כי רוב הילדים מאומנים היטב לבקש גאג'טים למיניהם כמתנות, במקום מכונית הרכבה, כפפות אגרוף או סוס פוני, למשל.
בכל אופן, אני מסתכלת סביב ומנסה לראות מה חסר. זה מצחיק, אבל דווקא כשהכול נשבר אפשר לראות את האהבה הרבה יותר בבירור. בקרעים של החיים ניתן להבחין בה, זולגת ממקומה. האהבה המופשטת שהייתה קיימת לכאורה, איפשהו, הופכת למוצקה ומוחשית ואני חשה כמה צריכים אותי ונשענים עלי. אני רואה שלא חסר אהבה, אפילו עם הגירושין והעזיבה והשינויים. אז אולי רק הייתי מבקשת מסנטה, ממש כותבת לו הוראות תפעול במכתב מושקע, שיסייר קצת מסביבי להנאתו, אכין לו עוגיות צידה לדרך, ופשוט יסדר את האהבה שיש כאן בסדר הנכון. ידחוף את האהבה התלותית שיש להוריי אלי, וידביק אותו חזרה בין שניהם.
ואז, בקשה אחרונה אם זה לא מתחצף, אבקש טרמפ קצר, זה ממש בדרך שלו, על המזחלת עם האיילים מהבית אל הקוטב הצפוני, כי בא לי לנשום אוויר צח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאבדת מציאות