Instincts are misleading

בתקופה האחרונה שני בחורים מאוד לא מתאימים לי ערפלו את מחשבותיי. לפני כשבוע, האפיזודה נגמרה בכך שחתכתי עם שניהם ומאז יש רגיעה מאוד לא אופיינית בתחום. חשבתי על זה שכשאני יוצאת עם מישהו, הוא מרגיש לי כמו גפה נוספת שהמערכת החיסונית שלי דוחה וגורמת לי לפעול בהרס ובטירוף דעת. אבל כשאני סוף סוף מצליחה לקטוע את הגפה, אני חשה בחיסורה.

אתמול יצאתי עם חברים (בערך) 'לכבוד הסילבסטר', כביכול (למרות שבאמת חגגו לאחד מהם יום הולדת). אף פעם לא ייחסתי לספירה לאחור חשיבות מיוחדת מבחינת קלישאת הנשיקה, אבל אתמול, זה שחגג את היום הולדת נישק אותי בחצות. איכשהו (תירוץ תמים לזה שאני פשוט פועלת ללא שיקול דעת) באתי אליו אחרי היציאה. האמת ש(בינתיים), אני לא מתחרטת, היה לי ממש כיף ואם הוא לא היה טס בקרוב ל"טיול הגדול", מצידי היינו הופכים את זה למשהו "רב-פעמי" (המצאתי עכשיו ביטוי?). ואם אנחנו כבר בעיוותי לקסיקון- היה לי אתמול סקסילבסטר (פחח).

באמצע הלילה קיבלתי סמס מאמא שתהיה לי שנה טובה, וכשאחזור הביתה אבדוק האם האוטו של אבא נמצא בחניה (הסבר- ההורים שלי בתהליך גירושין ואנחנו כרגע גרים באותו בניין בדירות שונות. אל תשאלו). כשחזרתי, לא טרחתי לבדוק.

בבוקר אמא נכנסה אלי ואמרה "אני לא צריכה שתגידי לי אם האוטו של אבא היה שם או לא, כי אני יודעת שלא". היא ירדה ב7 בבוקר לבדוק והאוטו עוד לא היה בחניה. בדיוק בגלל טירופים כאלה לא רציתי שנגור ביחד, עדיף לא לדעת מה הוא עושה ולא עושה. "טוב, למי אכפת," עניתי באדישות, שתרפה, די, מה לעשות אתם מתגרשים. "ברור שלי אכפת!" צעקה עלי בקול פגוע.

וכאן, אני נחצית בשקט בפנים, בראש, בקול, בצרחה, באלימות, בדקירות. אני לא מבינה למה אמא שלי צריכה שיכאב לי. שוב ושוב היא מוכיחה לי שהיא רוצה שהכאב שלה יהיה הכאב שלי. ברור לדעת שאבא שלי הלך אתמול לשכב עם אישה אחרת, לישון אצלה בבית, לדבר איתה, לחשוק בה, משפיע עלי. ברור שזה מגעיל אותי בצורה כל כך מזעזעת, ופוגע, וכואב, ואפילו מעליב. ברור שאני גם, כמוה, נפגעת מהגירושים. למה היא צריכה להטיח לי את זה בפנים? אולי לא טרחתי לבדוק אתמול, לא רק בשבילה כי באמת בריא יותר אם היא תתעסק בו כמה שפחות, אבל גם בשבילי, כי אני לא רוצה לחשוב על החיים החדשים שיש לאבא. לא רוצה להתעניין, להתעסק, או להסיח את עצמי בזה.

היא יצאה לי מהחדר, פגועה, חושבת שהבת שלה היא יצור אדיש בלי לב שלא מבין אותה. ואני נותרתי עומדת, בחדרי החדש והזר שעברתי אליו בגלל כל הסיפור הזה, בוכה מתוך ההרגשה שאני חושבת שאמא שלי חסרת לב ולא מבינה אותי.

שנה טובה לכולם.