האמת שקצת כואב לי בבטן. שורף כזה. כאילו משהו מכרסם אותי מבפנים.
אתמול היה לי יום רע. הרגשתי פשוט בדיכאון . כאילו אני מאבדת את עצמי.מתרכזת בדברים המיותרים ושוקעת לזה.
אז עכשיו מה שהולך להיות פה זה סוג של שכנוע עצמי , ככל הנראה.
היא נפרדה ממני. זה נגמר. זה סופי. אין פה איזה פתח של תקווה. לא קיים. לא רוצה שיהיה תקווה.
ברור שאני רוצה שהיא תחזור אלי.. אבל מצד שני...בואו נהיה ריאליים. זה לא יכול לקרות. היא נפרדה. פרידה לשם פרידה.
היא עשתה טעות והיא ויתרה עלי. היא אמרה שהיא רוצה שקט וטוב לה לבד. סבבה. אז בחרת לוותר עלי. שקט ולבד זה משהו שתמיד קיים. כך שכנראה זה יושב על משהו אחר. היא בחרה לוותר עלי. היא זו שעשתה את הטעות. לא אני.
וגם אם נחזור, מה זה יתן לי? הרי הרצון הזה לשקט כל הזמן יבער בה. אני לא רוצה מישהי שלא תהיה איתי במאה אחוז. עד כמה שאהבתי אותה. הרצון הזה לשקט יבער בה...וזה יגביר את החששות שלי ויגרום לי להרגיש לא בטוחה במקום שלי..מה שייצר לחצ.. מה שידחוף אותה שום פעם ללבד.
אז למה שנרצה להיות במקום שעושה לנו כלכך רע?
בגלל שאנחנו זוכרים רק את הטוב? אבל העולם דינמי. הוא משתנה. ואנחנו צריכים להשתנות איתו.
שלא תבינו לא נכון..... כואב לי בלעדייה. אני מתגעגעת אליה עד כדי כך שזה שורף לי. באמת . אבל אני צריכה להבין שלהתעסק בזה לא עושה לי טוב. אני צריכה להקיף את עצמי בדברים שעושים לי טוב. והיא כרגע לא עושה לי טוב.
היא עשתה לי פעם. זה נכון. אבל היא לא רואה את זה. היא בוחרת להתרכז ברע. אני מפסיקה להאשים רק את עצמי. המון נופל גם עליה. והיא זו שעשתה את הבחירה שלה. אני ניסיתי להשפיע על ההחלטה הזו..ללא הצלחה. אז מה? אני אלכה את עצמי עד סוף חיי? אני אתן לעצמי לשקוע?
לא. אני כבר בת 23 עוד רגע ואין לי כלום בחיים. כי אני תמיד נופלת לדיכאון אחרי המערכות יחסים האלה כאילו כלום. כאילו הכל יהיה בסדר ואין לי כלום בחיים. נמאס לי מזה כבר.
בחורה לא מעריכה את מה שיש לה בין הידיים. ואם היא תחזור להיא? שתחזור. היא לא אני. היא לא יכולה לתת לה את מה שאני נתתי לה. את מה שהיה לי עוד לתת . אף אחת היא לא אני. וחבל שהיא לא מבינה את זה.
היא עושה פה טעות שהיא נותנת לי ללכת. ואני אומרת את זה לאו דווקא ממקום גבוה. אלא כי אצלי ככל שהזמן עובר גם המשיכה נעלמת. ולא חוזרת. אז יש פה חלון הזדמנויות מאוד קטן. להספיק. להבין.
אבל היא לא תבין. ואני לא מחכה יותר שהיא תבין. כמו שאני למדתי בדרך הקשה..כנראה שכך גם היא. היא תמשיך הלאה. היא תהיה עם אחרות. או שאפילו היא תחזור לקודמת. אלי היא לא תחזור. יש לה דעה שלילית עלי של כובד. אבל זו אני!
אני רציתי לתקן את הטעות שלי..כי כולנו עושים טעויות...והיא בחרה שלא. כנראה שזו הטעות שלה. לתת לזה ללכת. למרות שזה היה משהו טוב. היא החליטה החלטה פזיזה ואני לא ממשיכה לחכות לה . אני משחררת אותה. אני נותנת לה ללכת..לעשות מה שרק תרצה. ואני לא אחכה פה עד שהיא תבין. אני ממשיכה את החיים שלי. היא את הטעות שלה עשתה בכך שהיא נתנה לי ללכת. ולא להבין מה הבעיה.
אני באמת מאחלת לה את כל הטוב שבעולם. טוב. אולי לא את כלללל הטוב שבעולם..לא כרגע לפחות.
הלואי ודברים היו יכולים ללכת אחרת. והיינו חושבות אותו הדבר. כדי שלא אגיע לכדי לכתוב את הפוסט הזה בכלל.... אבל זה המצב. אני לא מתעסקת יותר בעבר..אני מסתכלת לעתיד. ובעתיד...רק דבר אחד בטוח. אני אהיה שם. מי שרוצה להיות לידי מוזמן. אבל אני לא מחזיקה פה בכוח אף אחד.
וכנראה שזה מה שעשיתי איתה....אז לא עוד.
שבת שלום לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
