בלי לדעת לאן

היא עומדת מולי במלוא הדרה.

לא קשה להבחין בה.שיער ג'ינג'י אש, עור בהיר ועדין.

פני מלאך, שהיתה פעם אישתי והיום גרושתי.

שחייה לה עם אחר. שנה וחצי מאז שניפרדנו ושנה מאז שהתגרשנו באופן רישמי.

כבר שנה שלא ראיתי אותה.דווקא את אחותה יצא לי לראות כמה פעמים לגמרי במקרה.

והנה הפעם היא עומדת מולי.מסתכלים אחד על השניה.

דווקא הצלחתי שוב להתאהב באחרת אבל הסיפור כבר ניגמר.

כל כך הרבה זמן ואני תוהה מאיפה להתחיל ואיך בכלל לדבר איתה.

לגמרי במקרה ניפגשנו ואז החלטנו ללכת לשבת לשתות משהו באיזה בית קפה קרוב ולדבר על הכל.

על התקופה שהיתה לנו על הפרידה ובכלל על החיים.

"היה לי קשה בהתחלה" היא אומרת, "אני מניחה שלך היה אפילו קשה יותר.עזבת את הדירה את מי שהכי אהבת. המשפחה שלך לא היתה כאן והכל התמוטט לך".היא אומרת.

"כן, לא אשקר לך שהחודשיים וחצי הראשונים עברו לי ללא הרבה שינה ועם עיניים רטובות, אבל הזמן מרפא את רוב הפצעים"אני משיב.

היא בוחנת אותי במבטה הכל כך מוכר ,"רציתי לעצור הכל ולנסות להציל אבל הרגשתי שלא היה לי טוב והרגשתי שזה יהיה טוב  יותר לשנינו".

"ואיך את היום?, חיה את החלומות שרצית וסיפרת לי עליהם"?. אני שואל וברקע שומע את השיר של גידי גוב "מי תרצי שאהיה" שמתאים בדיוק לשיחה.

"היום אני כבר הרבה מאחורי זה. זה לא סוד שהתחלתי קשר חדש ובנתיים טוב לי איתו. אמנם החלומות של נסיעה לחול ועבודה אחרת לא התממשו ואני כבר לא בקשר עם מי שתמיד אמרת לי שהיא לא חברה שלי ואני האמנתי שכן.

לפעמים אני תוהה אם לא היינו יכולים לעצור הכל ולנסות לתקן".

התבוננתי בה,רציתי אותה, רציתי לחבק אותה, להרגיש אותה קרוב אליי כמו פעם. היא הסתכלה עליי עם המבט החולמני שלה.

"אני רציתי לנסות" רציתי בדיוק לומר לה אך מילה לא יצאה ממני.

כמו רעם ביום בהיר ללא קשר למציאות התעוררתי כלא מאמין. לקח לי כמה דקות להבין שבאמת לא היתה פגישה כזו במציאות.

ואני שכבר הצלחתי להתאהב באחרת אך זה ניגמר לא מסיבות שקשורות בי. הרגשתי שבתת מודע היא עדיין איתי.

מסתכלת בוחנת או שזה בעצם אני שחושב על דברים שנעלמו וכניראה גם לא יחזרו.