אז כבר לא הכי אכפת מההוא. נו, ההוא שזרק אותי בטלפון. אחרי חודשיים. כוסעמק
רייט. ממש לא אכפת. לאאא אכפת ביייכלל.
ועוד אני צריכה לראות את האימו מתמרח על שרמוטות [חברות שלי] במסדרון
נמאס. אבל הוא נעשה מכוער בצורה פתאומית, אז לא נורא.
בינתיים אני תרה אחרי סרסור אחר. כי נמאס לי ומשעמם לי. כבר.. כמעט חודש בלי בידור. תביאו לי בידור!
אתמול נסעתי לאיזה קניון מרוחק וחרוש עם הג'ריפה ועוד שני מוגי לב [נו נמוכים].
כ-ל השכב"ג היה שם. וראו אותי עם שני מוגי הלב. סתם ילדים שמגיעים לי לברכיים ונדחפו אליי ולג'ירפה. טעות חמורה. עכשיו ההוא מפחד ממני:/
"מיי רפיוטיישן איז גון!" אמרה הפקצה המשתרללת. שלא אכפת לה ביייכלל מה כולם חושבים עליה.
אני לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא מסוגלת לסבול את המחשבה שמישהו חושב עליי דברי שקר. אני כמו רוני סופרסטאר. רק שאין לי ציצי ושצי"ם [שומני צד. כן, גמני נכנעתי להשתמש במילה המקוללת הזו.]
אז ראינו את הסרט "מת לדייט". ממליצה בחום. אתם עוד תראו, אני עוד אתחתן עם התסריטאי. הוא עושה את הסרטים האלה רק בשביל שמישהי באיזור הים התיכון תחשוב "וואי, הוא ממש דפוק. וואי, אני ממש דפוקה. אולי נתחתן?"
וזה לא פתטי בייייייכלל.
החלק המבדר באמת שהיה לי לאחר הפרודיה בסרט, היה הפרודיה על ערסים בחוץ. הייתי בתוך סרט, זה היה כל כך מוזר. כאילו עוד שנייה יגאל שילון יקפוץ עליי מהשיחים ויגיד: "את סלב! אנחנו צוחקים עלייך! וכן, התחלתי לעשות פרודיות על ערסים."
זה פחות או יותר הלך ככה:
אני והג'ירפה הפקרנו את שני הנמוכים שטחנו המבורגרים, כי כל השכב"ג, ובלאט.
אז ישבנו בחוץ וניסינו להתרחק מערסים. פתאום מעבר לגדר של המקום הבנוי שישבנו בו הציצו שלושה ערסים עם שיער ממש מוזר. בערך 30 ס"מ והם מעמידים אותו עם קוצים. *זה לא סיקטיז עכשיו* התחוללו היריקות במוחי.
הם בחנו אותנו במשך דקה, מזיזים את הגלגלים בראש-שנמצא-למטה, ואנחנו בחנו אותם במבט שלא מסגיר הרבה, במיוחד לא את הגועל. הו, הדרמטיות.
"אתן באות לפה הרבה?" אמר הגבוה מביניהם.
"לא, לא ממש."
"יש לכן אייסיקיו?"
"לא, לא ממש."
הגבוה פונה אליי: "תורידי את הכובע, הוא מסתיר את העיניים היפות שלך."
O_o
"בנות כמה אתן?"
"15."
"אם הייתן עוד שנתיים [לא. הוא לא יודע ש15 ועוד 2 זה 17. אה, 18. אה, אוף. אף פעם לא הייתי טובה בזה!XD] הייתי מתחתן איתך! *מצביע עליי באצבע מלאת טבעות חמסה*"
"אהא. ביי."
אויש כמה שהדברים האלה מעלים לי את הביטחון.
אז ברחנו משם, ואז נסענו הבייתה, הרחק ככל האפשר מחמולות הערסים.
חבל שלא ניצלתי את ההזדמנות לדפוק לאיזה ערס את הראש. טוב נו, פעם אחרת.
הידעתם שיש אפשרות לעשות סירטון? ווירדו.
אז תביאו לי סרסור. ואני כנראה באה ביום..שני ושלישי לעזריאלי.
מצידי תפיצו את זה. אני צריכה סרסור. ושיהיה גבוה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
