אז...כמו שהבטחתי,הנה פוסט מושקע יותר...X___X
אתמול היה לי שיעור גיטרה ראשון (יאי!!!). זה היה ממש מגניב. פשוט מהשיעור הראשון הבנתי שזה זה ושאני יאהב את זה. הרושם הראשוני מהמורה הוא מעולה,כאילו נראה שהוא אשכרה יודע ללמד (ואין הרבה כאלה!). מקווה רק לא להתאכזב. מחר יש לי עוד שיעור. זה באמת אחד הדברים שמשמחים אותי עכשיו,כי זה תמיד איכשהו היה חלום רחוק ממימושו. (אני ממש מתלהבת חח ובסוף עוד יצא שאני עקומה ולא מוכשרת בטירוף P: ). סתם,נו,בתוך תוכי אני בטוחה שאצליח!
אני אישית בעד השתייכות למסגרת כלשהי בעיסוק מסוים-אם זה בית ספר,פרויקט או מה שזה לא יהיה..כי זה מגבש,נותן אפשרות להכיר אנשים חדשים,ללמוד וללמד....החסרון הוא שלפעמים צריך להסתדר עם אנשים שאין סיכוי בשבילך למצוא חיבור איתם,כי פשוט אין לך שום חשק לחפש את החיבור הזה. וכשיש הרבה אנשים כאלה,זה ממש לא נחמד...אני מכירה את זה מניסיון ואם איכשהו עד עכשיו התעלמתי,אז עכשיו זה נורא מרגיז! נניח שיש קורס (וזה אכן קורה בקורס) ואני רוצה להפיק ממנו את המיטב. אבל אני לא יכולה. כי יש כמה שמפריעים לכל השער עד כדי כך שבא לך לקום ולדפוק להם סתירה! אחד-לא מפסיק עם היציאות צומי שלו,אחרת רוצה לעבור מקום עוד מתחילת הקורס ומתפלאת שבמקום שהיא בחרה לעצמה יושב מישהו אחר,עוד אחת חושבת שהיא חכמה וכל הזמן שואלת שאלות מפגרות. ולמה לעזעזל לריב בגלל המזגן כל הזמן??
ואז יש את הצינים למיניהם. זה-תופעה בפני עצמה! פשוט מדהים-בשום מקום בעולם אין נראה לי כזו כמות של צינים כמו בארץ! אבל מה-אם הציניות הייתה תמיד במקום,סבבה,אין בעיה,אבל היא לא!
כל אחד חושב שהוא יותר טוב מהאחר ולכן כל מילה שניה היא עקיצה. כולם צוחקים עם אחד כזה ואחרי זה צוחקים עליו מאוחורי הגב. וככה בלי סוף. אז מה יוצא-במקום הצינים המגניבים יש ליצנים שעושים מעצמם. קורה,שאיכשהו אני מוצאת את עצמי מעורבת בזה בדרך כלשהי,כי אי אפשר לברוח מזה. אבל עכשיו אני מבתכלת מהצד וזה נורא דוחה ומגעיל! אין מילים,זה פשוט גועל נפש! והמגעיל ביותר הוא שלפעמים מוצאים את הציניות הזאת גם אצל חברים ואז מבליגים כי יודעים שיש להם תכונות אחרות טובות ופשוט כי אוהבים אותם!
היום יום הולדת לאושרי,הילד הכי הכי מצחיק,הכי הכי מבין,הכי הכי תומך פשוט הכי!
המון המון מזלטוב חומד :)!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
p.u.n.k star