זוכרים את פרוייקט אושפיזין????
סיפור חדש פרי עטו של מנשה.
***
שמי מנשה, ואני מנהל יחידת בקרה במוסד פיננסי גדול, מקום העבודה הוא תל אביב, בבנין ההנהלה, שם עובדים כ 300 מעובדי החברה.
לפני שנה התקבלה לעבודה אצלנו, שרה ביילע, אתם יכולים לנחש לפי השם, שהיא חרדית, חרדית מאוד, היא גרה בקרית ספר ונוסעת כל יום ברכב החברה.
בבית יש לה 3 ילדים, ובעל שלומד כל
היום בישיבה.
את שרה, הציבו במחלקה שלי, בגלל שגם אני חרדי. מבני ברק.
שרה נראית בסדר, לא יפיפיה מדהימה, אבל בסדר גמור.
לעבודה היא באה בפאה נוכרית, אז אין דרך לדעת מה צבע שערה האמיתי, היא תמיד בחצאית ארוכה, אז אי אפשר לדעת איך הרגליים שלה, ותמיד היא בחולצה רפוייה או סוודר, מכופתרת עד הצוואר, כך שאף אחד לא יכול להגיד מה מצב החזה שלה, קטן או גדול, זקוף או
רפוי.
המצב הזה היה יכול להימשך לעד, אלמלא גיליתי יום אחד ששרה ביילע גונבת.
לא ממש גונבת, אבל היא מתכנתת מוכשרת, והיא מצאה דרך לעקוף מנגנוני הגנה במחשב,
וכך הצליחה להעתיק מספרים של כרטיסי
אשראי ולמכור אותם לעבריינים.
כשעליתי על זה, במקרה, הלכתי מיד ורכשתי מצלמה נסתרת, רכישה שהוכיחה את עצמה מוצלחת מאוד. ואחרי שהתקנתי את המצלמה בחדרה, ותיעדתי את פעולותיה, הזמנתי אותה יום
אחד לחדרי.
שרה נכנסה ללא כל חשש, לבושה כמו תמיד בצניעות רבה.
"תראי את זה" אמרתי לה "מה זה?" היא שאלה,
והייתה בטוחה שהמסמכים שאני מגיש לה, הם חלק מתפקידי הבקרה.
היא עיינה בשקט, ואז תפסה שבעצם, רישומי המחשב שהיא מחזיקה ביד, מהווים תיעוד מלא של הפעולות שלה.
"איך זה הגיע אליך?"
"זאת לא השאלה
הנכונה"
"מה?"
"יותר טוב שתשאלי מה אני אעשה עם זה"
"אני לא מבינה"
"דווקא את נראית לי פקחית"
"אבל
למה?"
"ברור לך שאם זה מגיע להנהלה, זה עובר מיד למשטרה, ואת למעצר, בלילה זה ישודר בטלוויזיה ומחר בכל העיתונים"
"בבקשה, בבקשה אל תעשה לי את זה"
"אני צריך סיבה טובה יותר מאשר סתם בבקשה"
"מה אתה מתכוון?"
"תנעלי את הדלת ותפנקי אותי, למשל"
"אבל אני נשואה! זה ניאוף!"
"אז בלי חדירה אם זה מקל עלייך, את יכולה למצוץ לי אולי"
"אבל, אבל אנחנו דתיים! איך אתה יכול!"
"את יודעת מה, את צודקת, את יכולה לחזור למקום שלך, אני אלך עם החומר לסמנכ"ל משאבי אנוש שלנו"
"לא, בבקשה לא!"
"תצאי עכשיו, אני לא רוצה להתווכח
איתך"
שרה קמה לאט והתחילה ללכת לכיוון הדלת, ליד הדלת היא נעצרה, מתלבטת, הסתכלה עלי, ואז פתחה את הדלת, ויצאה.
כעבור שניה, היא חזרה ונכנסה, ואז נעלה את הדלת.
רועדת כולה היא ניגשה קרוב אלי ואמרה לי בשקט:
"אני אעשה את זה, אני לא יכולה להרוס את כל המשפחה שלי"
"לא כדאי, את צודקת, את חרדית ונשואה, ואני חרדי, הכי כדאי שתצאי ואני אמסור את החומר למשטרה"
"לא, בבקשה לא, אני אעשה כל מה שתרצה, בבקשה, אני מתחננת"
"אני
מקווה שאת בטוחה"
"כן, אני בטוחה", אבל את זה היא כבר לחשה.
"לא שמעתי"
"אני בטוחה"
"במה את כל כך בטוחה פתאום, תגידי ברור!"
"שאני מסכימה"
"רק מסכימה? לא, זה לא טוב, את צריכה לרצות! ולהתחנן שאני אסכים"
"אני רוצה"
"מה את רוצה?"
"אני רוצה למצוץ לך"
"תתחנני!"
"אל תעשה לי את זה..."
"לא? אז תצאי מיד!"
"לא, לא, סליחה, בבקשה, אני רוצה למצוץ לך, בבקשה, אני מתחננת, תרשה לי למצוץ לך"
זה לא נשמע כל כך אמין, וידעתי שגם בוידאו שאני מצלם בסתר, זה ישמע לא אמין,
אבל החלטתי לא למתוח את החבל יותר מידי.
"טוב, תעברי לכאן" הוריתי לה לעבור לצד השלחן שלי, "קודם כך תורידי ותני לי את התחתונים שלך"
היא הסמיקה, אבל צייתה בשקט, ונתנה לי תחתונים לבנים וענקיים.
"עכשיו לכי לדלת ותבדקי שהיא נעולה"
היא הלכה, וראיתי שההליכה בלי תחתונים מפריעה
לה.
למעשה פחדתי שהיא תתחרט עוד מעט, אז החלטתי לקצר הפעם.
"על הברכיים" אמרתי לה, והיא צייתה מייד.
הוצאתי את הזין שלי שכבר היה קשה ומוכן, והיא קירבה את ראשה מבלי שהצטרכתי להגיד לה בכלל.
"רגע, רגע, לא כל כך מהר" אמרתי לה, "יד אחת שימי על הזין שלי, אבל עם היד השניה, תתחילי לאונן, אני רוצה שתזכרי את הרגע לטובה"
היא עשתה כמו שאמרתי לה, אפשר היה לראות שהיא נהנית לאונן וזו לא הפעם הראשונה שהיא מענגת את עצמה, אבל למצוץ היא לא ידעה, היא הכניסה את הזין לפה, ומצצה, כמו שתינוקות מוצצים פיטמה.
"תירגעי, הנה כך
תעשי את זה" ותפשתי את ראשה, והתחלתי להזיז אותו קדימה ואחורה, גורם לפה שלה לפנק אותי. "ותיזהרי אם תגעי בי עם השיניים"
מהר מאוד שרה תפשה את הפרינציפ והתחילה ללקק ולהזיז את עצמה על הזין שלי, והיד השניה שלה לא מפסיקה לרגע לאונן.
הסיטואציה כולה גירתה אותי, גם ככה אני לא מחזיק המון זמן, ותוך כמה דקות, מילאתי את פיה שפיך לבן.
"לבלוע הכל! וללקק את הזין עד הסוף"
שרה כבר הייתה מיוחמת לגמרי, ובלעה הכל בלי שהיא הפסיקה לרגע לגעת בכוס שלה.
"די!" עצרתי אותה
"אבל לא גמרתי" היא אמרה
"אז אני לא מרשה לך לגמור!"
שרה הפסיקה בקושי, וקמה, מושיטה את ידה לקחת את התחתונים שלה.
"לא" הרמתי את קולי, "עכשיו את מסתובבת במחלקה בלי תחתונים, עובדת, הולכת, חוזרת, לא מעניין אותי - אבל שלא תעזי לאונן! בשעה 2 תתקשרי ואתן לך הוראות להמשך".
שרה יצאה סמוקה כולה, בטוחה שכל המחלקה יודעת מה היא עשתה אצלי בחדר, עד הצהריים לא עקבתי
אחריה, ובשעה 2 הפתיע אותי צלצול הטלפון.
"מי זה?"
"אני, שרה"
"מה את רוצה?"
"אמרת לי להתקשר בשתיים"
"אה, אז בואי הנה"
שרה הגיעה תוך דקה ודפקה על הדלת.
"חכי ליד הדלת עד שאקרא לך להיכנס" החלטתי להתעלל בה קצת.
כעבור 10 דקות הכנסתי אותה.
"אני שונא את התחתונים האלו שלך, לא מתאים לי שהמפנקת הפרטית שלי תלבש כאלו, עכשיו תלכי לקניון,
ותקני לך חוטיני הכי סקסי שתמצאי, ואז תחזרי הנה ותראי לי"
"אבל, אבל..."
"את מתווכחת? את לא מבינה את מצבך? את חושבת שאת מעדיפה כלא, טלוויזיה, עיתון?"
"לא, אני, אני רק..."
"תשתקי, רק תגידי לי מהר מה את מעדיפה,
אדום או שחור?"
"שחור"
"אז תקני לך אדום, עכשיו! מהר!"
שרה יצאה מהחדר והלכה לקניון, באותו זמן, לא ממש ידעתי מה הלך שם, אבל אח"כ היא סיפרה לי את ההשפלה שהייתה לה, ואיך היא נאלצה להתחמק משתי נשים חרדיות מהשכונה שלה כדי שלא יראו אותה נכנסת לחנות לבני נשים לא צנועה.
אבל זה חלק אחר בסיפור, אולי אספר אותו פעם.
כעבור חצי שעה היא חזרה, ועמדה ליד דלת החדר שלי שהייתה פתוחה, שרה התחילה להפנים שהיא צריכה להיזהר שלא להרגיז אותי, וחיכתה בשקט בלי מלה.
"תיכנסי ותראי לי"
אח איזה תחת, גדול, מוצק, לבן לבן, ותחתוני חוטיני דקים מבד תחרה אדמדם.
"את יכולה לחזור למקום שלך"
"אני צריכה לנסוע הבייתה"
"סעי לשלום"
אני לא יכולה להגיע הבייתה עם התחתונים האלו"
"באמת? אין לך ברירה! ולא רק זה, מחר, מיד כשאת מגיעה, תתיצבי כאן ותראי לי שאת עם החוטיני"
שרה התחילה ללכת לכיון הדלת כשעצרתי אותה.
"תסתכלי לכאן! " אמרתי לה, היא הסתובבה אלי ואני הצבעתי על הארון, "תפתחי אותו"
שרה ניגשה לארון ופתחה אותו, שם עמדה על חצובה מסרטת הוידאו שלי, המנורה האדומה שמראה על מצב הסרטה עדיין דולקת.
"עכשיו תלכי הבייתה ותחשבי טוב על החיים שלך שהולכים להשתנות לגמרי, תיזכרי איך התחננת שארשה לך למצוץ, תיזכרי איך אוננת תוך כדי המציצה, אני מקווה שלא אצטרך להראות את הסרט לאף אחד, לא לבעלך ולא לרבנים שלכם, לכי לחשוב, לכי הבייתה ותחשבי איך מחר בבוקר את עושה לי טוב לכל היום, לכי"
מובסת לגמרי, בהלם, יצאה שרה מהמשרד והלכה.
***
ההמשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
