הסיפור שלי - החיים בין יאוש לתקווה

קיץ 2003  או  ליתר דיוק ה-  12.08.03 השעה 10:40 בבוקר שיעור הנהיגה הראשון שלי כן היגיע הזמן חסכתי כסף מצאתי מורה שנחשב לטוב סיכמנו הכל ויוצאים לדרך (איזה התרגשות ) תבינו בשביל מי שבדרך כלל ישבה ליד הנהג\ת להיות פעם ראשונה בהגה זאת התרגשות גדולה מאוד מאוד .

השיעור הראשון רובו היה הסברים ובסוף יצאנו לסיבוב קצר מאוד רק בשביל התחושה אני חייבת לציין שבאותו היום הייתי בשחקים והיה קשה להוריד אותי לכדור הארץ .

אבל הכל התחיל להשתנות מסתבר  שאני והקלאץ לא ממש התחברנו כן כן ניסיתי ללמוד על גיר רגיל וכל הזמן שמעתי את המורה שלי אומר " לא לזרוק את הקאלץ לשחרר לאט" ואולי איזה אלף פעמים בזמן שיעור נכבה לי הרכב כבר חשבתי לאין לי תקנה הייאוש התחיל להתעורר לחיים לקראת השיעור העשירי ניגשתי לתיאוריה ו... עברתי כן עברתי במכה ראשונה משהו כן הולך לי ... אבל אז התברר שזה הדבר היחידי שהלך לי ...

בשעה טובה לקראת השיעור 15 פלוס מינוס למדתי לשלוט בקלאץ  ולהתחיל לנהוג כמו שצריך אבל כל פעם שהשתפרתי במשהו אחד משהו אחר לא הלך לי . עברו להם השיעורים

ויום אחד המורה שלי אומר לי שהוא מוציא אותי לטסט שאני מוכנה איזה התרגשות טסט ראשון נקבע התאריך.

 הגעתו בבוקר למשרד הרשוי אחרי שיעור שהלך לרע בכלל היה לי בוחן שנראה קשוח נכנסתי ללחץ אבדתי את הצפון ועשיתי את כל הטעיות שרק אפשר לעשות עד כדי כך שהבוחן תפס את הכיסא ודי פחד לזוזו טוב , כמובן שנכשלתי לקחתי את זה קשה חשבתי כבר לוותר אני בחיים לא יצליח

חברתי הטובה ביותר ישנה אצלי באותו הלילה ובניסיון להרגיע אותי ולשכנע אותי לא להפסיק ושאסור להתייאש. כמה ימים לאחר מכאן התקשרתי למורה שלי וקבעתי שוב שיעור ניסיון נוסף אך גם בטסט הבא וזה שאחריו ועוד אחד נפלתי הייאוש התחיל להתחזק למרות שאחד הטסטים הייתי ממש קרוב לעבור(כמו תמיד קרוב אבל רק קרובה ולא יותר ) נסעתי מעולה אבל משהו הרי חייב לקרות ושבאתי לבצע חניה היא לא הלכה לי וזה מה שדפק לי את הטסט אחרי הטסט המי יודע כמה הרמתי ידים סופית

הלכה המוטיבציה הלך הכסף הרבה כסף .

לפני כמה חודשים שעשיתי הליכה רגלית בשביל הכושר פגשתי מקרה (ממש לא רציתי שזה יקרה) את המורה לנהיגה שלי הוא עצר את הרכב ודיבר איתי אחרי קצת יותר מחצי שנה מאז הפסקתי אמר שהוא עדין חושב עלי שלא הייתי צריכה להפסיק סיפר שאיזה תלמיד שלו עבר גם אחרי תקופה ארוכה שלימודים שזה קורה בסוף לכולם ושהוא מקווה שאני יחזור לזה הוא עדין מאמין בי מחכה לטלפון ממני כדי לקבוע שיעור  אמרתי שהתקשר אבל לא עשיתי זאת אין לי פשוט אפשרות כרגע לחזור לזה מבחינת כלכלית ...(אולי הפגישה לא הייתה מקרית אולי זה איזה סימן בשבילי לחזור או שזה כן היה סתם מקריות זאת לא אדע)

בחודש הבא באוגוסט 2005 גם מסתיימת התאוריה זה אומר שבפעם הבא שאנסה ללמוד נהיגה אני צריחה להתחיל הכול מבראשית ... אתם יודעים מה אולי לא הכל מהתחלה כי ניסיון (קצת) יש לי אז אולי הכול עדין פתוח אבל לסרט הזה הכנס שוב שיהיה לי רק אייך לממן אותו בעתיד ....

אני בסוף הרמתי ידיים אתם אל תעשו את זה ברוב המקרים העקשנות משתלמת בסוף !