הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

הקשיבו נא. אני אינני קרבן אפנה. רוצה לומר, שאני דואגת להתייחס לעתים המשתנות, ואולם לשמור על גישה שמרנית כיאה לגילי המתקדם. (האמת חייבת להאמר, שאני יושבת עכשיו במשרד עם כובע צמר צהוב עם פרצוף של טוויטי ארוג מלפנים, נראית כמו אפרוח קרטוּני. כלומר, שמרנית/אפרורית במידה, עם קריצה ילדותית.)

אבל לא על זה רציתי לשוחח עמכם היום.

לפני שנים מספר, היה לי בוס. בשעתו הוא היה חביב עליי במיוחד, שלא לומר נערץ, אך עם השנים דהה קסמו ותוכו הרקבובי נתגלה לי.

ואפילו לא על זה רציתי לשוחח.

מדובר פה בהקדמות בלבד. משעשעי חיך פרוורביאליים.

הבוס הלזה, היתה לו חיבה מעניינת לחולצות כפתורים בצבע ירוק-ציאניד. ואצלו למדתי לעמוד איתנה מול סמכות ולומר: "אל אלוהים, איפה מצאת את החולצה הזאת? במזבלה העירונית הקרובה למקום מגוריך?!" משפט שזכה אך לחיוכים ולבחירת חולצה בצבע בורדו יין-מקולקל למחרת, למחאת כל יושבי המשרד.

מכל מקום, גם היום יש לי בוס. שמתלבש אף הוא באופן שמרני למדי, אך עם זיקה לצו האופנה.

אם לחזור לנקודה הראשונית, אשר לאי היותי קרבן אפנה, פה אולי המקום לציין, שאני בהחלט מתייחסת לאופנה. מביטה בחלונות ראווה ומהמהמת לעצמי: "אח, אילו הם צבעי האביב החדש. אפילו הורוד הנתעב מקבל משב רענן בקוטקסט הזה." או "מה מרענן הוא האורך החדש של החצאיות. אפילו בפיפטיז היה חן." אבל גם "אל אלוהים. האייטיז היה העשור הכי סר טעם בתולדות האנושות. חותלות? חותלות?!? עם מה הם חושבים שהם משחקים?!"

אז לפני כמה ימים הבוס הנוכחי הגיע עם סוודר שבחיים לא ראיתי. משהו בצבע כתום-חלודה עם היילייטים מבריקים. פשוט מחריד.

בהיותי בחודש הראשון של מעבר דירה, יצא לי להתקל בכמה יצירי עוועים ממין זה מימי התיכון של החתול שמסרתי לתרומה באופן מיידי.

לא הססתי ואמרתי לו:  "אל אלוהים, איפה מצאת את הסוודר הזה? במזבלה העירונית הקרובה למקום מגוריך?!"

הוא, שלא כמקובל בפרוטוקול המוכר לי כל כך, לא צחק, אלא מלמל משהו על זה שזה דווקא סוודר חדש. אבל למחרת, הגיע עם סוודר אחר, הפעם בצבע ירוק-קיא-מרק-אפונה. לא הססתי ופניתי אליו שוב באותה הלשון. הוא שוב לא חייך, וניסה להסביר שהחברה שלו קונה לו את הבגדים.

למחרת הגיע ההומו המשרדי עם סוודר בצבע כחול-עובש. הבנתי שזה לא צירוף מקרים, ושאלתי אותו בדאגה.

הוא הסביר לי, בטון מתנשא (של קורבנות אפנה) שאלה הצבעים החדשים, ושזה כאילו, יפה שחבל על הזמן, לייק? ותקע בי מבט מלא בוז.

אז אני שואלת אתכם. ואני מבקשת תשובה כנה. איך. איך אנשים חושבים, שפלטת הצבעים של סתיו-חורף 2004, שנראית כמו כל הדברים הכי מסוכנים ומקולקלים בטבע, יכולה להראות יפה למישהו?!

ומילא אם זה היה על בדים פוטוריסטיים, לייקרות ופלסטיקה למיניה, הם עושים את זה על אריגים עם לוק פסאודו אורגני, כדי שזה יראה באמת כמו חֶבֶל שהתנחלה עליו מושבת פטריות רעל.

אני נבוכה מאד פה. זקוקה לתשובה.

איפה קוקולה?!