הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

למי שמכיר את קניון "ערים" בכפר-סבא יש בוודאי איזו פינה חמה קטנה בלב בשבילו. מדובר בקניון פתוח ומלבב, עם רחבת ענק מוקפת בבתי קפה וחנויות מעצבים (א-לה "דיזיינר-טרנינג") חלקו הישן יותר מחובר אל החלק הנ"ל בשני גשרים אחד מעל השני ופונה אל שטח פתוח נוסף עם פכפוך פלגי מזרקה.

ביום שלישי שעבר, פעמיים כי טוב, נודע לי על מאורע חירום שמתרחש בקסטרו. (ע"ע - הגיעה הקולקציה החדשה) בלי להשתהות שמתי פעמיי לסייע לכוחות החילוץ הרבים שהגיעו למקום. מיד עם הגיעי התפרשתי על פני החנות בכל הכוחות שעמדו לרשותי, וכיתרתי אותה באמצעות טבעת אנושית. מכיוון שהייתי כמעט בגפי, נאלצתי הלכה למעשה ללכת בתוכה במעגלים מהירים כדי להשיג את התוצאה הרצויה. משסיימתי את הפעילות בהצלחה, הלכתי לפוש קמעא באילן'ס הקניוני. הרוח נשבה, הציפורים צייצנה, המורל היה בשחקים, והחבר'ה טפחו זה על זה על השכם בפרגון על הצלחת המבצע. (הגמישות שלי השתפרת פלאים(*) מאז שאני רצה. אז יכולתי לטפוח לעצמי על השכם בלי להזיע יותר מדי.)

(* בשבילי! פלאים בשבילי!!)

מיד כשסיימנו, טופפנו מעדנות לעבר חלקו השני של הקניון. ככל שהתקרבנו, התברר לנו שעוד מאורע טראומטי מתרחש בעבר השני. את זעקות השבר שעלו משם אפשר היה לפרש אך ורק כפתיחה ספונטנית של משחטת אווזים ליד ארומה. ככל שהתקרבנו המציאות המרה הכתה על פנינו במלוא גרון. "זו תחרות חזנולד!" אמרה בת לוויתי. משגיליתי שהצחוק הרם שלי מתקבל אצלה לכל היותר במבט מבולבל של "מה את רוצה ממני? זה באמת חזנולד!" הרמתי את ראשי לעבר המהומה. ואכן. אברכונים זעירים ששפמם טרם... WELL גולח, התגודדו על במה מאולתרת וצווחו את "אדון עולם" במלוא גרון ובכוונה גדולה. הם עשו את זה למצהלותיהן של הדודות הפרובינציאליות שלהם שהיוו חלק הארי של הקהל, ולמול מכונת קריוקי מעדות מכונת-התופים של הפוסט הקודם. את התחרות שפטו מיני סלבריטאים של העולם החרדי, לא מישהו שאתם עשויים להכיר וכן הוד-מעלתו-מר-סגן-ראש-עיריית-רעננה-וחבר-מרכז-הליכוד-שלא-לומר-כוכב-ארץ-נהדרת עוזי כהן.

הוא היה היחיד שהיה לו שלט גדול עם השם שלו, והוא מדי פעם הסתכל עליו, כנראה כדי לוודא שזה באמת עדיין הוא.

כשעברנו שם לראשונה לא הבנתי שמדובר בתחרות יוקרתית כלל ארצית משובחת, אז הרשיתי לעצמי לומר למנחה "אבל למה לצעוק?!" כשעברתי בגשר מעליו בעוד הוא היה עסוק בצווחות דיצה על הפלא האקולוגי החדש שגעגע עד לפני רגע. קיבלתי מבטים זועמים משני עובדי הבמה המנוסים בני השלוש עשרה שהיו לבושים שחור מכף רגל ועד שטריימל. והפסקתי מיד.

בפעם השניה, ולמורת רוחן של הדודות הפרובינציאליות, לא יכולתי שלא להתפוצץ מצחוק כשעברתי שם. זה היה טראומטי בעיקר בגלל שעשיתי את זה על המדרגות הנעות שיורדות משני צידי הבמה ישר אל מול פניהם המזועזעות של הקהל. חברתי הפנתה אליי את הגב ועשתה פרצופים של "אני לא מכירה אותה, לא פגשתי אותה בחיים, זה הבן שלך?! באמת? מאד מוכשר. מאד."

שלא תגידו שלא הכל אמת: ציטוט קטן מכתבתו של יובל אזולאי בוואלה!

"לא רק חזנים מבוגרים ומנוסים השתתפו בתחרות, אלא גם נערים וילדים. כמה מהם סיכנו את חוש השמיעה של העוברים ושבים ברחבה שבה נערכו מבחני הבד. הנער עמיחי שפיגלר שר אף הוא את "אדון עולם", אך במקרה זה השופטים לא התרגשו מהביצועים. הזמר והשופט, ישי לפידות - אולי על תקן השופטת הנוקשה מכוכב נולד, ריקי גל - הציע לו לנסות שוב בעתיד כיוון ש"הוא צריך להתבשל". השופט אופיר סובול אומר שקצת הכוונה והדרכה לא היו מזיקות לו. לפידות הותיר לעמיחי פתח של תקוה באומרו ש"יש לילד פוטנציאל"."

כן. בתור צפירה, או מבריח תנים מלולים. אבל בהחלט פוטנציאל.