הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

אני אגיד לכם מה אני ממש אוהבת.

אני ממש אוהבת שכשמראים לי משהו על המחשב שלי, נוגעים לי במסך באצבעות משומנות, ואומרים לי "תפתחי את זה", גם לוקחים לי את העכבר באמצע.

אני נורא אוהבת שכשמראים לי משהו, אומרים לי "למה את לא פותחת עוד אקספלורר? תפתחי עוד אקספלורר, זה יותר נוח!"

אפילו עוד יותר מזה אני אוהבת שאומרים לי "את יכולה ללחוץ על כפתור WINDOWS + E." כשאני מהלוחצים את WIN+E עוד מימי גרסאות האקטיב-דסקטופ הפיראטיות בזמן משפטי המכשפות של מייקרוסופט.

וכשאני עונה "זו מקלדת של IBM " (אין כפתור WINDOWS דהאאא) עונים לי "טוב, זה פשוט יותר מהר ככה. את מכירה את זה?"

אבל הכי בעולם אני אוהבת שכבר מזיזים אותי כדי להראות לי שאפשר לפתוח חלון אקספלורר ולא מצליחים, מתיישבים לי על הכסא ולוקחים את העכבר, או אז הכי הכי אני אוהבת שלוקחים לי את הטאסקבאר המדוגם שלי, שאני רגילה לקנפג אותו באופן מאד מאד מסויים כבר מהאלף הקודם (מימי ציד המכשפות) ככה יפה בצד שמאל, באופן שמאפשר גלישה קלילה בכל תכן המחשב, וגוררים לי אותו בחזרה למטה.

זה הסוף. זה, בקלות, שיא היום שלי.