שרה בצבעים

אז אני בגימלים.

בשפה האלעלית הם נקראים ימי סיק אבל אימצתי את המונח גימלים כי ככה אנשים מבינים על מה אני מדברת. ויש את כל העניין המוזר שכשאני חולה ולא עובדת אני מרגישה שחמקתי מחוליית חיסול שלדאבוני במציאות נקראת משכורת.

נחמד להיות בחופש, פחות נחמד להיות בחופש כשה"חבר" לשעבר לא מוכן לתקשר. נו מילא. 

יכול להיות שהמחוג מתחיל לנוע ואני עוברת משעת האובססיה לשעת האדישות. 

לפחות שעת הכעס חלפה לה עם מינימום נפגעים. רק כמה חברים הלומי חרדה וקרב מההרצאות שלי וא', הבחור המהולל, שזכה למגילות של ביקורת נוקבת עליה הוא תרגל שיטות התעלמות.

אבל מה עם שעת הקבלה? אולי אי שם באופק.

ואחריה שעת הסקס עם האקס. פרס על חודשי ההתמודדות המעיקים. 

זה שעון מוזר. אהבה היא מוזרה.

במילים מגושמות אלו אלך ללקט קאפקייק בדיזינגוף ולתכנן עם מ' את מעברנו לדירה החלומית ואימוץ עז המחמד העתידית שלנו, קורנליוס.

זהו פוסט חסר מעוף. המעוף בנסיגה לאחרונה אבל אני אשיב אותו בכח עם סרטים לשיער ובגדים מהונג קונג. תחי חיי הדיילות.

(: