| 9/2005
 אני נראית עומו.
באיחור "קצרצר" של שבועיים בערך, החלטתי לפרסם פוסתמונות עם מספר מצומצם של תמונות (המשעשעות מביניהן) מפולין.
אגב, זה מהמצלמה של אורלי, אז כל זכויות הצילום שמורות לה©.
ובתמונה הראשונה (ובשניה, אם לחשוב על זה)- תמונות נורא עומואיות שלי. אני נראית כמו קוף מעבדה מטורף (לחסוך מפולינה זמן כתיבה- לא, אני לא תמיד נראית ככה):
ותמונה עומואית עם 5 סנטרים:
אורלי, אני ואפרת (שנראית פה די מצחיק) במפגן אהבה סוער:
אני ופולינה, התמונה הזו כל כך מוזרה ומעוותת שאפילו אין לי מושג איך לתאר אותה:
פולינה- במבט עלק-נחשק (אני אישית מפוחדת ממנו) ואני- מחייכת כי אני לא מודעת לסכנה מאחורי:
בקידוש שבת, כמסתבר, לא אוכלים לפני הקידוש. משו שמטומטמת כמוני לא יודעת. לכן, אם תסתכלו טוב בתמונה, תוכלו לראות שרק אני הספקתי למלא לעצמי צלחת מרק גדולה לפני שהמלצר הגיע לקחת את זה בחזרה, לאחר התנצלות על הטעות:
(עוד תמונה נוראית שלי)
אני, אחרי שאורלי הסבירה לי מה קרה (היד מימין היא של המלצר שהגיע לקחת את המנה בחזרה) ונתנה לי מבט עלק-מאשים:
אני, בחדר בית המלון שנראה כמו בונקר סובייטי (תוכלו לראות למה בתמונה הבאה) באפיסת כוחות מוחלטת, אני נראית כמו זומבי פה:
חדר האמבטיה שלנו, בבית המלון שנראה כמו בונקר סובייטי, היה מוסתר היטב בתוך ארון עץ ענק. פולינה תחילה נכנסה לשירותים בעלי רמפה (למקרה שתרצה לראות מה אכלת לארוחת הצהריים האחרונה שלך) ממש בתוך האסלה והתחילה לצעוק בקולי קולות (גם במסדרון, והצליחה להפחיד אפילו את לילך): "אין לנו אמבטיה! אין לנו אמבטיה!" אז מיהרנו אני ואורלי לחדר השני ולאחר בדיקה קפדנית של החדר- מצאנו את מבוקשנו- אמבטיה סובייטית מן המניין (אגב, שימו לב לגופה שעל המיטה, זו שוב אני באפיסת כוחות, עם בטן נפוחה משטויות שאכלתי במהלך הימים שקדמו לתמונה):
אני (אחת מהתמונות הגרועות ביותר שלי) במראה ה"חזיר-מסומם-שלא-ישן-כל-הלילה":
(שימו לב שחיה, הראשונה מימין, נראית כמו גבר מגודל, שעיר, וחרדי- כי יש לה פייסים, בואו נקרא לה באבא)
פולינה, אורלי ואני, לפני הסרת הדגל מהפרצוף שלי:
פולינה, אורלי ואני, אחרי הסרת הדגל, נכון התמונה לפני עדיפה?:
אני, בפרצוף המכוער-מופתע-עייף שלי:
אני, בפרצוף הסופר-מכוער-מופתע שלי:
אורלי, כוסית-על, על רקע בית קברות כלשהו, אבל זה לא שאני רוצה שתשימו לב אליו- אני, כשרונית שכמוני, הצלחתי לצלם את השב"כניק שלנו, משו שאם אני לא טועה- לא היינו אמורים לעשות, אבל- אופס:) :
זה מראה עצוב, נדמה לי שנרדמתי פה... בושה...:
פרצוף ה"בוקר-טוב, מה? אני? ישנתי? מה פתאום...":
אורלי חמודה פה, הילה מגניבה, פולינה נראית כמו איזה נרקומן בדיכאון ואני נראית כמו חזיר צבוע ורוד:
עוד תמונה של א' השב"כניק שלא הייתה אמורה להיות לנו:), אבל שוב- אופסי (אורלי צילמה הפעם):
פולינה ואורלי עם המאבטח הפולני שלנו, רפאל (איי... רפאל, מה הייתי עושה לך אילו רק ניתנה לי ההזדמנות, אולי הוא לא נראה משו בתמונה אבל הוא לחלוטין שווה עוגיה:)) :
נורא הצחיק אותנו האיש הזה- הוא דומה ללב ברמות מטורפות, רק שהוא קצת משודרג- יש לו שפם אמיתי והוא חייל פולני, לב- יש לך לאן לשאוף:
אותו חייל לבבי, בחיוך מטורף, חושף שיניים קצת... אמממ... טוב, תשפטו בעצמכם:
ושוב, אותו חייל, קצת מרוח, בהליכת גמל-שלמה-עומואי:
ולסיום, הדובדבן שבקצפת (או שמא עליי לומר הטבור שבקצה הכרס), זוהי רבותיי... אההה... הכרס של... אההה... לייבו שהיה... אההה... המדריך שלנו בפולין ו.... אההה... היקפה מגיע ל... כ.... 2 מטר. ולא בכדי! הפופיק הכה-בולט-שלא-ניתן-לפספסו מוסיף עוד איזה.... אההה... כ... 50 ס"מ:
ויש עוד הרבה תמונות אחרות, אבל הן קשורות לשואה. והפוסט הזה אמור להיות מצחיק. שואה זה לא מצחיק. בכלל.
.The fucking End
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
