אז נכון שטכנית אני בבית כבר מיום רביעי, אבל לא ידעתם את זה. המחשב שלי החליט למות ביום שבו חזרתי הבייתה.
ברגע שהצלחתי להפעיל ת'גרוטאה הטיפשית הזו, האיטרנט קרס. ככה זה היה עד היום, עד שהחלטתי להרים את הטוסיק ולהתקשר למוקד התמיכה של בזק.
אני חייבת לציין שארקדי היה נורא נחמד ואיתר את התקלה במהירות, לטלפון בחדר של אחי לא היה פילטר והוא עשה הרבה צורס. אז עכשיו יש אינטרנט, ולמרות שהמחשב איטי- אני שמחה. (ממילא אוטוטו אנחנו קונים חדש)
מחר הטיסה המתוכננת לאנגליה וסקוטלנד. אני שמחה שיצא לי להיות בבית לפני, אחרת לא הייתי רוצה לטוס.
אה, אתמול, כה. שכחתי.
אתמול זומנתי לתל השומר לשלב השני בדרך לקבלת תפקיד המאבחנת הפסיכוטכנית בצבא. מה אני יכולה לומר?
נסחבתי דרך של יותר מ3 שעות עד לבסיס הזה רק כדי לגלות שחם בו אפילו יותר מאשר בתל אביב עצמה. הרגשתי כאילו חציתי גבול אקלימי כשנכנסתי לשם, המעלות כאילו הכפילו עצמן.
עד שמצאתי את החדרון הקטנטן של המדור הפסיכוטכני, עברו עוד כ20 דקות. מזל שהקדמתי.
נכנסתי, ישבו מולי שלושה אנשים, בחורה וזוג גברים, על אזרחי כמובן (כדי לגרום לדבר להיות מאיים ממה שזה באמת) והתחילו לשאול אותי שאלות טיפשיות.
הראיון הנורא בחיי ארך כ5 דקות בלבד. כן, נסעתי לתל השומר יותר מ3 שעות בשביל שימצצו ממני את כל הרצון לחיות תוך 5 דקות. נהדר, לא?
אז מאבחנת פסיכוטכנית אני לא אהיה, למרות שעוד לא קיבלתי תשובה, אבל אני יודעת את זה. פשוט מרגישים.
זהו לפוסט הזה. אני בבית כבר די הרבה זמן, מרוצה מכל רגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
