מיקום: פסטיבל המחולות של כרמיאל.
סיטואציה: אני קונה קרפ מהתפריט של "הנרי'ס קרפ". הקרפ נקרא "סוף העולם".
התופעה ההזויה מתחילה:
בשניה בה ביקשתי את "סוף העולם", המוכר נראה כאילו חישמלו אותו עם שוקר חשמלי. עיניים פתוחות כעיניי אייל שנקלע לאור פנסים של מכונית, לסת פעורה עד הרצפה וזעקה נשית במיוחד אל עבר חברו לעבודה- "אחי! אחי! היא הזמינה את 'סוף העולם'! יש לנו פה סטייליסטית קרפים! היא מבינה בקרפים! בחיים לא הזמינו את זה ממני! אחי צלם אותי איתה! איך קוראים לך?!?!"
- "אה... אמאל'ה, זה בסדר שהזמנתי את זה? קוראים לי יוליה... למה?"
- "וואי! יוליה! שמעתם כולם?! <צועק לאלפי אנשים שעומדים סביבנו נדהמים בדיוק כמוני> היא הזמינה את סוף העולם! אילן! (מנהל הסניף) היא הזמינה את סוף העולם! ווהו!!! אחי, צלם אותי איתה, מהר! לפני שהיא הולכת!"
<מגיש לי כוס מיץ>
אני: "אה... מה זה?"
- "זה על חשבון הבית!!!! על זה שהזמנת את 'סוף העולם'!!!"
<לוקחת ובודקת פעמיים במבט חשוד מה יש בכוס>
-"הנה! הקרפ מוכן!"
<מגיש לי קרפ ביד אחת, אבל לא נותן לי לקחת אותו וללכת, וביד השניה שולף פלאפון-מצלמה. נותן לחבר שלו וזה האחרון מצלם אותנו>
אני: "אממ... זהו? אני יכולה ללכת?"
<לא זוכרת תשובה, אבל היה סוג של אישור>
<בורחת משם מבוהלת לחלוטין, לא לפני שגיא מצלם אותי ואת אורלי אוכלות את אותו קרפ תמוה (וכה, גם סביבה נעשתה אותה המולה)>
קריפי פיפל. לא מאמינה שצילמו אותי ועשו סביבי כל כך הרבה "קולולולולו..." בגלל פאקינג קרפ.
רון רצה שאזכיר אותו בפוסט:
אז ניצחתי את איגור בויכוח היום. איגור קיבל לשניה את האשלייה שברגע שרון מסיע אותנו חזרה הבייתה מהפסטיבל- הוא יישב מקדימה.
אני טענתי אחרת. והייתה לי טענה די טובה דווקא:
איגור: "אני יושב מקדימה."
אני: "לא, אני יושבת מקדימה."
איגור: "לא! אני יושב מקדימה!"
אני: "איגור, למי יש ציצים גדולים יותר?"
איגור: "אמממ... ס'עמק."
רון: "איגור, היא צודקת."
<איגור יושב מושפל בכיסא האחורי בעוד אני יושבת מקדימה ושולטת במוסיקה ובנהיגה של רון>
סוויט ויקטורי.
אגב, רון נוהג מגניב. הנה רון- הזכרתי אותך, אפילו עם מחמאה, אתה נוהג טוב!
**עריכה**
היום אני ובולשיט עבדנו בחלוקת פליירים של מרכז הקניות "ביג". ברוב חוכמתם של המפקחים עלינו- הוטל עלינו לפרסם את מרכז הקניות במרכז הקניות. כלומר כמו לפרסם חנות שאתה עומד בתוכה. חכם, אה?
הגענו למסקנה שלא באמת יש לנו כוח לעשות את אותה פעולה משעממת במשך 5 שעות, אז התבטלנו הרבה.
זרקנו פליירים לביוב, שמנו 50 מיליון פליירים על כל מכונית, חילקנו לאותם אנשים 50 פליירים כל הזמן, זרקנו לפחים, תקענו פליירים בברזי כיבוי אש ובקיצור- לא עשינו את מה שמשלמים לנו לעשות.
מה גם שרוב הזמן דיברנו בפלאפון או חיכינו לבנאדם שאחראי עלינו (הוא כ"כ איטי שזה כואב. הוא תמיד אומר שיגיע תוך 5 דקות ומגיע אחרי חצי שעה). אז לא באמת עשינו הרבה, הזמן סתם זחל ולאט לאט ניכנסו למצב כפית. בולשיט אפילו לא הצליחה להתיישב על המדרכה מבלי להתגלגל מיד אחורה.
המדים שלנו זה הדבר הכעור והבלתי אופנתי בעליל שראיתי בכל ימי חיי. החולצה היא חולצה לבנה עם לוגו של "ביג" באמצע, וסביבה זרוקים, כמו נרקומנים ברייב, ריבועים צבעוניים, כאשר כל קשר בין הצבעים והצורות הינו מקרי לחלוטין.
זה כמו לתת לתינוק לאכול גירים צבעוניים ואז לשבת ולבהות בו מקיא אותם בסדר רנדומלי על איזו פיסת בד גדולה ולבנה.
באמא'שלי שזה עד כדי כך נורא.
יש גם כובעים תואמים, עליהם אמנם אין את אותה זוועה צבעונית, אבל יש לוגו של "ביג", והכובע עצמו בגזרת "אני רוסי, עלה חדש, זה כובע- מגן משמש, בלאט, שמש זה אוי כמה רע", מה שאומר שלא לבשנו אותם אפילו לשניה.
מעצם היותי בנאדם שנהנה לראות אחרים סובלים- הלבשתי את הכובע, תוך שימוש באלימות, על בולשיט המסכנה. היא יושבת ומחכה לאוטובוס אחרי יום עבודה קשה, ואני עושה לה שטויות כאלה. אני בנאדם רע.
מה שיותר נורא זה שאני הולכת, בנוסף לכל הצרות שגרמתי לה היום, גם לפרסם תמונה שלה עם אותו כובע נלעג.
קבלו את הבעת הסבל הניכרת על פניה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
