את האמת אני כבר יודעת את זה עוד מאותה שיחה שבה הוא אמר לי שהוא רוצה להיפרד ממני.

אבל רק עכשיו אני מגיעה ללכתוב את זה פה.

אז מסתבר ש- הוא אף פעם לא אהב אותי.

וזה כואב לדעת דבר כזה. כי אני, טיפשה כמובן. באמת אהבתי אותו. והיו גם פעמים שאמרתי לו את זה. ועכשיו אני כל כך מרגישה סתומה. כל כך! אוף! טיפשה שכמותי! טיפשהטיפשהטיפשה!

וגם עכשיו בכל השיחות שלנו אני מתנהגת כמו טיפשה!

ואני יודעת שאני כבר לא אוהבת אותו. אפשר לומר שאני באמת מרגישה כלפיו עכשיו.. שינאה.

אפילו בלי שרציתי.זה פשוט קורה. כאילו, מן הסתם.. ברגע שמישהו פוגע בך כל כך (וכל כך!) אז אני מניחה שמתוך אינסטינקט (זאת המילה?) שונאים את הבן אדם הזה.

וזה לא משהו שאני רוצה שיקרה.. כאילו, כמה סרטים שזה נשמע.. אני רוצה להישאר ידידה שלו. אבל, בינתיים.. אני פשוט לא מסוגלת. אפילו להסתכל עליו אני לא יכולה בלי לבכות או להרגיש רע. או בלי שיעלו לי פלאשבקים בראש.

אבל הכי כאב לי. יותר מהכל. יותר מכל הדברים שהיו לי איתו וזה שהוא היה גם הנשיקה הראשונה שלי, ומן הסתם הוא גם הבן אדם שהגעתי איתו הכי רחוק.. שהגעתי. אבל הכי כאב לי זה זה שהוא אמר לי שהוא לא אהב אותי. אני חושבת שתמיד ידעתי את זה.

אבל זה לא נשמע לי הגיוני (ולאף אחד אחר) שאם הוא איתי (ועוד היינו 5 וחצי חודשים, שזה לא סתם) הוא לא יאהב אותי. אז כולם תמיד היו אומרים לי.. אל תדאגי, הוא אוהב אותך. אבל הנה. עובדה שאני צדקתי. והוא לא. עבר כבר חודש מאז הפרידה, אם לא יותר. אבל אני פשוט לא מסוגלת. ורק מיום ליום.. הכל הופך להיות יותר גרוע ורע. וכל יום אני רק מרגישה יותר רע ורע.

זה באמת שהרס לי את החיים. אני לא מרגישה שאני חיה יותר. אני מרגישה כמו זומבי שלא מרגיש, שלא נושם, שלא יכול להחזיק דברים, שלא יכול לחייך, שלא יכול לצחוק. רק לבכות הוא יודע. וככה אני מרגישה. ורע לי כל כך.

זה גרם לי לעשות דברים או לרצות לעשות דברים שבחיים שלי לא הייתי חושבת שאני יעשה אותם (או ירצה לעשות אותם.) נראה לי שלא הייתי בהכרה כשעשיתי את זה. כי אני אפילו לא זוכרת שעשיתי את זה. פשוט ישבתי שמה בספסל.. זה כאב הרבה זמן.. וזה שרף הרבה זמן. ובכיתי.

וכל הדברים האלה זה כל כך לא אני!! ואני מרגישה כאילו יש לי פיצול אישיות (רציני!) ומי שעושה את כל הדברים האלה זה בכלל לא אני! אני בקושי זוכרת את הדברים האלה קורים.! וזה נוראי. כי אני רק יהרוס את עצמי ככה.

אבל אני מרגישה כל כך רע!

ואני מפחדת שכשיתחילו הילמודים אני ידרדר לגמרי. אני כל כך מפחדת מה יקרה איתי..

ומתי כל הדיכאון הזה שקשור אליו.. ייעלם.

אני מפחדת.

וכואב לי.