אף אחד לא ביקש ממך.
אף פעם לא רציתי שתיפגע בי.
וכן, זו בסה"כ אהבה ראשונה. אהבה ראשונה שמבוגרים חושבים שהיא כלום. ששום דבר לא רציני.
אבל אלי לא רציני לגבי העתיד. אבל בהחלט רציני ברגעים שבהם היא קוראת.
לא ציפיתי שנשאר ביחד לנצח ונתחתן והסוף יהיה טוב. אפילו אף פעם לא פינטזתי על חתונה כמו ילדה קטנה.
רק רציתי שזה יחזיק עד שלי יימאס. עד שאני כבר לא יאהב אותו.
אבל כנראה שהחיים הם לא מה שרצינו. או ציפינו.
פתאום להתאבד בגלל אהבה נכזבת נראה כל כך קרוב. ונכון.
למרות שאני יודעת שזה לא היה ככה לתמיד.
הרי עוד כמה זמן זה כבר יצא לי מהראש. זאת רק (עוד) תקופה בחיים. רק עוד תקופה רעה בחיים. עוד תקופה שתחלוף.
מתי הביא תחלוף? מה זה משנה, היא תחלוף. השאלה היא אם רוצים שהחיים שלנו יהיו בנויים מתקופות.
פעם טובה ופעם רעה.שאף פעם לא תדע מתי היא תתחיל ומתי היא תגמר.
כל הפילוסופיות שלי על החיים באות כשאני בדיכאון, כל ההשראה לכתיבה באה בזמן הזה.
רע לי בביצפר. הולואי שאני הייתי במקום הילד ההוא מרמת השרון. הדבר הכי טוב שהייתי יכולה לבקש זה לא להיות פה עכשיו. כאן. שם. הדמעות לא מפסיקות לרדת!
כל מה שלא יצא ב-3 ימים האחרונים יוצא עכשיו.
"הכעס כל כך גדול עד שלא יכולתי להעריך את מה שהיה לנו."
לה זה לקח שני פרקים.. כדי להפסיק לכעוס, להפסיק לחשוב, להפסיק להיזכר...
לי לוקח חודשיים.. יותר..
אני רק מחכה כבר לחורף לסווטשרטים הארוכים. אני חייבת משהו שיוציא אותי מזה כבר.
זה היה בניהם בדיוק כמו בינינו. ואולי אני באמת לוקחת הכל יותר מידי ברצינות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.misunderstood