בעעע מרגישה דרעק...
לא יודעת מה עובר עליי עכשיו
פשוט באה לי לפרוק הכול...
סתם יושבת כל היום בבית לא עושה כלום
כרגיל...
כול היום אוכלת סרטים
מרגישה בסרט כולי דיכי
יושבת שומעת שירי עצובים על אהבה
וטוחנת גלידה...
סעמק
החופש עוד לא התחיל ואני כבר מתגעגעת עליו...
אממ כן מתגעגעת..
ולא יודעת למה בדיוק
חרא....
מאוד חרא....
יותר טוב לא לראות אותו 3 שבועות
מקווה זה יעזור לי להישתחרר קצת..
אתמול היה לנו בבצפר איזה משהו שעושים כול שנה
באה הטייסת להיתחרות בבצפר שלנו במשיכת חבל וכדורגל
כן זה לא ממש מעניין
כי כודם יש "מעודדות" שלא יודעות לרקוד...
וגם עם כן אז הן לא באותו הקצב והרידוק נורא מכוער...
טוב זה לא ממש משנה...
ולא ממש קשור עכשיו...
.אז מה שהיתקוונתי להגיד בכול זה...
שכול הפעילות הזאת עמדתי וחיפשתי אותו כי רציתי לראות אותו לפני החופש....
רציתי לראות שוב את החיוך הזה שלו..
את העיניים שלו פשוט לראות ולא לשכוח אותם לרגע....
לא מצאתי אותו...
דיי התבאסתי...
אבל אחרי שיעור אנגלית
המורה שיחררה אותנו מוקדם
ותיכננתי ללכת עם חברה לתחנה כדי לקנות משהו
אבל אז ראיתי אותו יושב בתחנה ומחכה לאוטובוס...
ולא יודעת מה עבר עליי באותו הרגע
אבל פשוט הלכתי עליו..
הלכתי לשם לא יכולתי לשלוט בעצמי....
לא יכולתי להגיד לך מפה
עזוב אותי
תשחררי אותו כבר שיסע ותשכחי לעזעזל ממנו
אבל לא פשוט הלכתי...
ות'אמת....
זה בכלל לא היה אותו הדבר כמו שזה היה עכשיו
פעם היתי נרגשת כולי
היתי מרגישה משהו דחף כזה לחבק אותו...
והפעם למרבה הפאלה לא הרגשתי כלום..
כאילו הוא סתם עוד אחד מהבצפר שלי...
אני כול כך מבולבלת
לא יודעת מה עובר עליי
מה אני רוצה מעצמי
את מי אני רוצה
בישביל מה אני נימצאת פה....
בישביל מי...
הרי לאף אחד לא באמת אכפת ממני
לאף אחד לא אכפת מה אנ י מרגישה
ומה אני רוצה...
ככה זה אבל למרות כול הקשיים האלה
כול הזיוניי שכל האלה
אני ממשיכה ללכת
לא יודעת אבל ממשיכה..
רק עם עגלה מאחורי
היא כבדה
ואנהי סוחבת אותה כבר המון זמן
ויש לי כבר כאב גב (והכאב גב זה לא מטפורה זה באמת )
נאמ כן טוב נירא עוד כמה זמן אני יסחוב אותה...
ומתי אני יעזוב אותה בצד הדרך וימשיך לבד
מרגישה לבד כמו שלא היתי אף פעם....
(כול הזכויות שמורות לי =] תמונה מיום שדה לחיפה עוד מאט פוסט מלאה )
היתי פה
אותה האחת
~luda4ka~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
†°•luda4ka•°†
